חמוד בעלי. בציניות אני מעריכה כל מה שהוא עושה הכל. אני יתן את האוויר שלי בשבילו אבל הוא קצת מרגיז אותי, אנחנו עם ילדה בת חודש וחצי אני מנסה לעשות הכל כדי שהיא לא "תפריע לו" . ישנה איתה בנפרד ממנו כדי שהוא לא יתעורר ממנה, בימים שהוא בבית הוא ישן עד מתי שקם לבד ומדי פעם אם הוא שומע שאני מסתבכת איתה או שהיא בוכה יתר על המידה הוא עוזר ולוקח אותה קצת, ל 3 4 שעות שאוכל לישון. עכשיו דיברנו ככה בכללי, וזרקתי ככה שלא ישנתי כבר 2 לילות אז הוא אמר שזה יהיה לי עוד הרבה, אז עניתי שבסדר בגלל זה אני לא קמתי לרחוץ כלים כי אני עייפה, אז הוא אמר לי זה גם לא פתרון לנסות לישון כל היום את צריכה ללמוד לשלב בין הדברים אז אמרתי לו שאני עייפה ואם היה בי כוחות הייתי דואגת גם לבית וגם לה. אז הוא אמר יש נשים שיש להם יותר מילד אחד לך יש רק אחת ואת לא מצליחה להסתדר אז אמרתי לו מה לעשות התחתנת עם האישה הלא נכונה כנראה. זה כלכך מרגיז אותי. כל הזדמנות הוא זורק יציאות כאלה ואחר כך אומר "אני לא מתערב תעשי מה שנכון לך" אני התחלתי לשים לב, אין בעיה הוא עובד והכל אני מילה לא מעיזה לומר לו, אני יהיה עם שעה וחצי של שינה ואני לא אבקש ממנו עזרה איתה, אבל לגבי הבית? לא דחוף . אם יהיה בי כוחות אקום ואעשה זה ברור. אבל שאין... אני לא טורחת בכלל אתן חושבות שצדקתי ? הוא כן עוזר אני לא אומרת שלא, אבל מן הסתם זה לא מספיק.... ואני לא מעיזה לדרוש מעבר ועוד מה הוא זורק לי? "גם לי קשה לחזור מהעבודה ולשמוע אותה בוכה" נו אתה רציני?