הרגשה קצת מרגיזה, נכון את בחופשת לידה, אבל זה לא באמת חופש את מטפלת בבית ובילד/ה הקטן/ה שנכנס לך לחיים לא ישנה טוב יש מי שמתפעל אותך סביב השעון. נדירים המקרים שיש לך שעה אחת טובה של שקט וגם אז את שארית כוחותייך את מקדישה לבית לניקיון או כביסה או להיות עם הגבר שלך אני על שעה וחצי, שעתיים שעות שינה (בואו נגזים) בעלי בחופש בימים אלה, וכן עוזר ביומיים הראשונים לקח את הילדה אליו שהתעורר ונתן לי לישון שלוש 4 שעות. בימים שעובד, אז אני איתה כל היום יום שלם הוא בבית איתי. לא ישנתי דקה, היינו צריכים לקלח ואני חייבת שהוא יהיה איתי כדי לתת לי בטחון וכדי לתפוס עם המגבת שלא יהיה קר מדי ואחרי מקלחת היא קצת צרחה, פתאום ראיתי איך הפנים של בעלי השתנו כאילו פנים של "בלתי נסבלללל" למה ככה? היא תינוקת. ככה היא מביעה את עצמה ועוד אחרי שהפשטתי אותה היה לה קצת קר ועוד לשאול אותו מה יש לו הוא אומר "די אני לא מסוגל, חייב לצאת לעבוד , אני גמור אין לי כוח לזה " מזה השטות הזו? ולנו יש כוח לזה? אנחנו נולדנו לזה ? לא! זה שזה מצופה מאיתנו זה לא אומר שקל לנו, גם לי לפעמים נורא לשמוע אותה צורחת וזה קצת מרגיז לפעמים שלא מצליחים לישון והיא צורחת, ואת לא יודעת מה יכול לעזור לה, אבל מפה ל "לא מסוגל" ? זה כלכך מרגיז גם שהאישה בהריון מתייחסים אליה כאל דבר קדוש ואיך שהתינוק יוצא? מי את בכלל, רק התינוק חשוב ורק הבריאות שלו ורק התזונה שלו. (לא להתבלבל-מן הסתם שהוא הכי חשוב!!!!!) אבל למה להזניח את האמהות? זהו? "פלטנו" אותו החוצה וזהו? תמותי? כואב לך לא כואב לך יש לך.תינוק לטפל בו? זה התפקיד של "האישה"? אני מקווה שהבנתם אותי ולא לקחתם אותי למקום אחר לגמרי. התינוקת שלי זה הדבר הכי חשוב. נקודה. אבל יש פה גם אמא בנוסף.. שצריכות גם שיסתכלו עליהן, וזה בסדר לשאול אם היא צריכה עזרה מדי פעם *מתה לישון !!!!!* להתקלח.. אבל בעלי נרדם לפני... מישהי שמרגישה כמוני?