כאבי שיניים למרות שהכל תקין וטיפלתי בהם תמיד יש איזה משהו להרגיע?? ....

נדבקתי מהבת שלי בוירוס הקאות ושילשולים כבר מ17:00 משלשלת ועכשיו הקאתי פעם אחת. לא שתיתי בכלל בשעות האחרונות בגלל הבחילות לא מסוגלת. שבוע 33 מה אומרת כדאי ללכת למיון לקבל עירוי נוזלים?

ישנה עם מזגן בחדר מישהי מבינה באחוזי לחות ? מה זה אומר 64% לחות זה בסדר? או שעדיף לקנות רדיאטור?

טיול בחוץ - לבוש גרה במרכז, האם לדעתכן בגד גוף ארוך ואוברול מפליז דק, כובע ושמיכה כמובן, מספיק לטיול בחוץ?

סימני מתיחה למי שיצאו באיזה שלב יצאו לכן הסימני מתיחה? ובאיזה אזורים בעיקר?? אני בחודש שישי והתחילו טיפה לצאת באזור היריכיים

חפירה!! פשוט חייבת לפרוק ואין לי לאיפה. אין לי כוח למשפחה של בעלי כל היום פותחים עליי עיניים. לא יודעת אפילו על מה ולמה. גיסתי שאלה אותי מתי אני מתכננת לצאת לחופשת לידה.. אמרתי לה שאראה לפי המצב הפיזי (העבודה שלי היא פיזית) ושאני מתכוונת לנצל ימיי מחלה. והיא עושה לי תנסי למשוך עד הסוף גם ככה משעמם בבית. ( מי קבע?! ואם יש לי מלא סידורים אישיים לקראת הלידה ולא חסרים לי תחביבים.. ) זה משגע אותי שנכנסים לחיים האישיים. ומרגיש לי גם שהיא מחפשת לפתוח עיניים. תמיד ובמיוחד עכשיו. כאילו שאם בשבוע 36 אקח ימי מחלה אז אני צריכה להתנצל על משהו. שתנסה להתמודד עם העבודה שלי גם בלי הריון מתקדם. מגיל ההתבגרות אני עובדת רצוף.. לא מתלוננת בחיים. אבל כל הגוף שלי כבר תפוס וכואב.. המשפחה שלי כבר מדרבנת אותי לצאת ולנוח ורק המשפחה של בעלי עושה פרצופים. וגם בעלי משתף איתם פעולה. זה כל כך מרגיז אותי. אמרתי לו תנסה אתה להיות בנעליים שלי... נראה אם עדיין היית חושב ככה.. גורם לי לכעוס גם עליו כל כך!! בנוסף החלטתי שאני אשב עם התינוק בבית שנה ראשונה כי מאוד חשוב לי לתת לו את כל כולי בשנה הראשונה לחייו וגם ככה אין לי עבודה טובה לחזור אלייה. כך שאתחיל דף חדש בכל מקרה. בעלי מבין את החשיבות לפחות בזה. וכמעט כל החברות האמהות שלי מרצון או מכורח הנסיבות ישבו עם התינוקי שלהם בבית בשנה הראשונה.. אף אחד לא העיר להן על זה. להפך העריכו אותן על זה. אני יודעת שגם פה המשפחה של בעלי תעשה עליי פרצופים. ברור שזה החיים שלי ואני עושה מה שנכון בעיניי והגישות שלנו שונות לחלוטיןןן אבל אין לי כוח לזה. שונאת שונאת את החדירה לפרטיות הזאת והקנאה הזאת. וממש לא אוהבת אץ החינוך של האחיינים שלו. בעלי מאוד קרוב אלייהם וכל שבת שניה אנחנו איתם. בעבר הייתי יותר מרוחקת מהם. מה שגרם להרבה ריבים בזוגיות.. לכן היום אני כבר לא משתפת אותו בייאוש שלי מהמשפחה שלו.. מה שעוד יותר מקשה עליי נפשית אבל שומר על סוג של שלום בית. לא יודעת אם באמת יש מה לעשות.. אבל לפחות קצת פרקתי.