חייבת לשתף. ילדתי לפני שלושה שבועות את הילד הראשון שלי. לא היה לי מושג מה לעשות והלכתי להתנחל אצל אמא שלי לעזרה...ברוך ה' חוץ מאמבטיה למדתי לעשות את הכל ורק מזה אני פחדתי...לפני יומיים חמותי התקשרה אליי לבשר שהיא חולת קורונה ושאני בעלי והילד צריכים להיכנס לבידוד... בזמן שהיא בישרה אני כבר הייתי עם תסמינים (כאב ראש, גרון, חום וצמרמורות) ובגלל זה החלטתי לקחת מרחק מהילד על כל מקרה שלא יהיה. כולנו עשינו בדיקה וברוך ה' בעלי והילד שליליים אבל אני כמובן חיובית. בעלי מפחד עוד להחליף לקלח וכו' בגלל שהוא קטן אז השארנו את הילד אצל ההורים שלי (דלת לידינו). מצד אחד אני מרגישה אמא רעה שלא נשארה עם הילד מצד שני אני יודעת שאני עושה את הדבר הנכון וזה להרחיק אותו ממני אז בעלי הוא נער השליחויות ושולח לילד את החלב השאוב שלי. הוא משתנה מיום ליום וזה כל כך מבאס אותי שאני לא לידו ואני כל כך מתגעגעת אליו וכל כך מפחדת שכל הביטחון ממני שנתתי לו בשבועיים וחצי הראשונים לחייו ירדו לטמיון...מה שכן אחרי שאני אצא מהבידוד הזה אני אחבק אותו, אנשק אותו וחד משמעית אעשה לו את האמבטיה שכל כך פחדתי ממנה 🥰