מפחדת מהאימהות :( שלום כולן. אני בשבוע 38 בטח מעלה את הפחד הכי נפוץ וטבעי בערך שקיים בהריון ראשון. אבל עדיין חייבת לפרוק. אני פשוט מפחדת מהדבר העצום הזה של איבוד העצמאות. מכך שמעתה ואילך לעולם לא אהיה "חופשיה". כמובן שאני הכי מאושרת ומברכת עת ההריון הזה ומודה כל יום שזכיתי לכך. אבל זה בדברים הכי קטנים. סתם לדוגמא אתמול יצאנו בספונטניות בעלי ואני לסיבוב בקניון לקנות בגדים והסתובבנו איזה 3 שעות בכיף, ישבנו לאכול וטיילנו ברוגע. ופתאום חשבתי לעצמי וואי לא יודעת אם אני אזכה לנינוחות הזאת יותר..ולאפשרות סתם לטייל בכיף. וגם אם נשאיר את הילד אצל אמא לעולם לא אטייל בכיף כי ארגיש שאני מכבידה על ההורים ולחוצה. זה אפילו ברמה של סידורים הכי קטנים של ללכת לתור לרופא או לבנק. קשה לי בטירוף עם הידיעה שאני מאבדת את הספונטניות והקלילות. זה ממש יושב עליי בשבועות האחרונים לפני הלידה כי השינוי קרוב מתמיד. אני ממש לא בן אדם דכאוני או חרדתי אבל כל כך מוצפת מחשבות ודאגות שאני חוששת שיש לי סיכוי אפילו ליפול לדיכאון אחרי לידה :(( בבקשה נחמה ועצה איך להתמודד עם המחשבות

משוערות פברואר מתחילות להתרגש ? .

בנות שמבוטחות בכללית וגרות בירושלים ותיאמו סקירה מוקדמת דרך המוקד של שערי צדק (שזה המספר היחידי שקיים באתר שלהם), גם לכן אמרו שאי אפשר לדעת לאיזה רופא תשובצו? אמרו לי פשוט להגיע בתאריך שקבעתי ואמרו לי שלא ניתן לדעת מי יהיה הרופא, הגיוני?

שאלה מתי סיפרתן על ההריון? ואיך הפתעתם את המשפחה. רעיונות בבקשה🙏

אתן משתמשות בקומקום רגיל או של בייבי קנדי? ומה ההבדל האם זה משנה?

בננות הרמתי את האחיינית שלי בת שנתיים וחצי ואני בשבוע 16 זה מסוכן ? כל פעם שאני מרימה משהו אני אוכלת תסביך משתדלת שלא לפעמים אין ברירה 😫 תודה לעונות