בנות רוצה לשתף אתכן בסיפור הלידה שלי לא לבעלות לב חלש בראשון בשעה שתיים בלילה התחילו לי צירים סדירים במשך שעה ואז החלטתי ללכת לבית חולים שנמצא חמש דקות מהבית הגעתי במיון ראו אותי מאוד כאובה ויש בדקו פתיחה אפילו לא עשו קבלה במחשב המיילדת ישר אומרת פתיחה תשע כולי מתרגשת בעלי חוזר לבית כי הקטנה ישנה בבית ואין איתה אף אחד אני נשארת לבד והמיילדת מחברת מוניטור ועירוי אומרת לי עוד כמה דקות כבר תיהיה אחרי ואז לחיצות במשך כמעט חצי שעה והוא לא יוצא המיילדת קוראת לרופאה כי היא לא מצליחה למצוא את הדופק כי העובר כבר ממש למטה הרופאה נכנסת ואומרת העובר נראה במצוקה תחתכי ונוציא אותו היא חותכת ותוך חצי דקה הוא בחוץ אבל לא בוכה אני נלחצת מתחילה לבכות לשאול מה קרה אף אחד לא איתי כולם סביבו עושים לא החייאה לדקה ורצים איתו מהחדר אני בוכה בלי סוף וכל הזמן שואלת מה איתו אומרים לי בפגייה מטפלים בו לאחר שתופרים אותי שמים אותי בהתאוששות ואז מעבירים לחדר שאני יהיה לבד מגיע רופא ילדים כי מבינים שכרגע בעלי לא יכול להגיע והוא אומר לי הבשורה לא טובה אני בוכה ומבינה שזהו שואלים אותי אם אני רוצה לראות אותו מעלים אותי אני מחזיקה אותו עשר דקות בוכה בלי סוף ונפרדת ממנו לצערי הוא לא שרד נשמה גבוהה שהיתה לי הזכות לעזור לה לעשות את התיקון שלה בעולם הזה