איפה עובר הגבול בין להיות עירנית לשינויים לבין להישאר רגועה? השיחה ששברה אותי. כל החיים שלי הייתי טיפוס מאוד לחוץ, היפוכונדרי, נכנסת בקלות לפאניקה מכל שטות. ברמה שהיו כמה מקרים שאיבדתי הכרב במצבי לחץ. בשנתיים האחרונות עבדתי מאוד קשה על לשנות את זה. כי הבנתי שזה מאוד מפריע לי בחיים. פניתי למאמנת אישית שמאוד עזרה לי, הקשבתי למדיטציות כל יום לפני השינה, קראתי ספרים ובעיקר ניסיתי לשנות את הגישה. והצלחתי. יתכן וקראתן את הפוסט שהעליתי לאחרונה, על כך שהגעתי למיון בעקבות כאבים בבטן. במסגרת הבדיקות גילו שאורך צוואר הרחם שלי הינו 28 מ"מ. האחות אמרה שבשבוע שלי (שבוע 30) אמור להיות מינימום 30, ואפילו עדיף קרוב ל-40. אתמול בבית קראתי את סיכום האישפוז. אחד הדברים שהרופא רשם שאני "נינוחה". נשבעת לכן, שהתרגשתי. זאת אחת המחמאות החשובות שקיבלתי אי פעם. כי כל החיים הייתי בדיוק ההפך מ"נינוחה". הבנתי שאני בדרך הנכונה, ושכל התהליך השתלם, וכנראה שעשיתי עבודה באמת טובה, אם כשאני בהריון, מאושפזת עם כאבים ועדיין מצליחה להיות רגועה ולא לתת ללחץ להשתלט עלי. ואז היום דיברתי עם דודה שלי שהיא גם דולה. היא תמיד מאוד מאוד מרגיעה אותי. ופתאום היא אמרה "אם את מרגישה אפילו כאב מינימאלי, את ישר הולכת להיבדק. כי התקצרות צוואר הרחם זה לא צחוק. ואם הרופא אכן מבחין בתהליך כזה, אני נשכבת בבית ולא זזה. לא מעניין אם תקחי חופשת מחלה או שמירת הריון, אבל את צריכה לסחוב מינימום עד שבוע 37". ופה איבדתי את זה. פתאום התמלאתי בפחדים. עד היום תודה לה' השתדלתי כל דבר לקחת בפרופורציות, לחשוב קודם כל על התינוקת שלי, לא לתת לפחדים שלי להשתלט עלי, אלא להנות מההריון ולהיות רגועה עד כמה שאפשר. ופתאום מישהו אומר לי שוב להילחץ מכל שינוי/כאב ולרוץ לרופא. אני מבינה ממה נובעת הדאגה שלה. אבל.. איפה עובר הגבול בין להישאר רגועה כמו שהצלחתי להיות עד היום, לבין להיות עירנית לשינויים ולא לפספס משהו חשוב?

הי אהובות שאלה בקשר להנקה לא הנקתי את הילד שלי מהבוקר ועכשיו אני רוצה להניק אותו האם זה תקין?

תיק חדר לידה ואישפוז היי בנות רציתי לשאול אם עשיתן הפרדה בין התיק לחדר לידה ובין התיק לאשפוז במחלקה ?

חייבת לפרוק כי רק אתן תבינו אותי (אנונימי שלא יהיה פדיחה) נמאס לי מהמשפחה של בעלי ! הייתי בקשר מעולה איתם עד שהילד נולד, התחיל מהברית שחמי היקר פעם אחת לא טרח להתעניין מי יהיה הסנדק ומהרגע שגיליתי שיש לי בן אמרתי לבעלי שאבא שלי יהיה ( נכד ראשון משתי הצדדים) והוא הסכים, חמי נזכר יום לפני הברית לשאול מי הסנדק ואחכ נפגע ! מסתבר שביום הברית כל המשפחה הרעילה אחד את השניה עלינו שהסבא מהצד של האבא צריך להיות ועשו בלאגן ( גיליתי על זה בדיעבד אחרי הברית שלא הבנתי למה כל המשפחה שלו עם פרצוף תחת !) וחמתי שכל הזמן מתערבת לי בהנקה שהילד רעב והוא לא !! אמרה עליי מאחורי הגב שהיא בחיים לא ראתה על הילד הזה חלב על השפתיים שאני לא תופסת נכון את השד ! שהילד הזה בחיים לא פלט קיצר לא יכולה לסבול אותם אלוהיםםם נמאס לי כבר

מוסרת אם מישהי צריכה מאזור מודיעין / ראשון / גדרה

שבוע 38+3 (הריון שני) מרגישה כאילו כל שנייה עומדת לצאת לי הפרשה מלמטה אבל כלום לא יוצא מכירות את התחושה? בנוסף כמו כאבי מחזור כאלה שלא ניתנים לתזמון קרה למישהי? כן נסבלים אבל מציקים