קודם כל זה טבעי. מאוד. אני בכיתי באופן כמעט קבוע, זה הורמונים עם כאב והלם מהשינוי. עייפות, לחץ חרדה. חשוב לתת לזה מקום ולקבל את זה. עזרה לי מאוד התמיכה מהמשפחה. אמא, אחיות, בעל ואחיניות. לישון מתי שאפשר ולא להתעסק במשימות. אן הייתי צריכה לתת לך טיפ אחד, עזרה מהסביבה

אני לא מניקה אבל אני יכולה להגיד לך שלי בחודש הראשון היה הכי קשה מכול אה הכי קטן הייתי קופצת מהמיטה בודקת כול שנייה מה קורה איתה הבכי זה תקין את כולה שבוע אחרי לידה עוד מלא בהורמונים אבל כמו כול דבר חדש בחיים מתרגלים וזה רק הולך ונהיה מושלם מרגע לרגע תנוחי כמה שאת יכולה שהיא ישנה זה חשוב

לגמרי לגיטימי להרגיש חששות במיוחד השבועות שאחרי הלידה שהם מרכזים לדעתי את כל ההורמונים של ההריון זה תקופה עמוסת רגשות ולחצים. גם אני חיכיתי כבר ללדת ואז כשילדתי לא לגמרי עיכלתי את המשמעות של האחריות וכו ואיך מצליחים להתמיד בהנקה שגם ככה כואבת ועוד עם תפרים ועוד ועוד?! אבל יכולה לומר לך שזה עובר ממש מהר בעזרת השם ההורמונים ירדו ואת תתחילי לראות שאת משתלטת על העסק זה לא ביג דיל בסופו של דבר,טיטולים ,האכלות גרעפס מקלחת אם יש משפחה שתעזור לך עכשיו זה מצוין ומקל מאד לגבי ההנקה גם לי לקח זמן עד שהנקתי בלי שיכאב אבל מאחר וזה היה חשוב לי פשוט אמרתי שאני אעשה הכלל אז התמדתי בימים ובלילות וכאב ממש עד שברוך ה זה נהיה דבר שגרתי ורגיל פשוט תילחמי עם עצמך שבוע אחד ואז כבר יש חלב ולאט לאט עובר הכאב וכמובן מזל טוב❤❤❤

זה תקין לגמרי את עדיין מלאה בהורמונים וגם כל תקופת ההנקה שלך תהיי הורמונלית. אני יכולה לספר לך שאצלי מרוב דאגה לא ישנתי שבוע וחצי! ברוך השם הייתה לידה קלה אבל חייתי בסרט שאני יכולה להמשיך ולתפקד כמו לפני הלידה עם הנקה מלאה. זה עובר ומהר מאוד נפלתי למציאות שחייב לנוח כשהם ישנים אחרת אין כוחות בלילה להניק ועדיין צריך לדאוג לבית..אני חודשיים אחרי ועדיין יש נפילות מצב רוח מהרצון שלי לעשות ומהתוצאה שלא תמיד קורת וזה טבעי לגמרי. ובהתחלה זמני ההנקה מאוד קשוחים כל דרישה שלו היה אצלי שעה וחצי שעתיים לא היה לי זמן לנוח אבל לאט לאט שגדל והתחזק הכוח ליניקה גדל והזמנית התקצרו והתחלתי לנשום קצת אוויר אני בטוחה שתהיי האמא הכי טובה לבן שלך אל תדאגי זה יבוא לבד 🥰 חפרתי 🤭