אני וחמתי היינו בסדר עד היום.. לא קשר מי יודע מה.. כשאני אצלם בבית היא הרבה עם הבת שלי אבל אין בינינו הרבה שיח.. לפעמים אני מתעצבנת עליה בלב כמו כל כלה טובה ולא אומרת כלום.. אבל באמת שעד היום.. וכבר עוד מעט 9 שנים.. לא היה בינינו שום קשר. אז ביום שישי עברתי הפלה.. כואבת מאוד מבחינה נפשית.. לא יצאתי הרבה מהחדר (אנחנו אצל ההורים שלי) וגם לא ממש תקשרתי עם אף אחד חוץ מבעלי. שיתפנו את המשפחה הקרובה והם נתנו לי את השקט שלי להתאבל. ביקשתי מבעלי שיסםר להורים שלו.. הרגשתי שהוא מדחית את מה שקרה ומפחד להתמודד עם זה וידעתי שברגע שהוא יספר להם יהיה לו עם מי לדבר. והיום אמא שלו ביקשה ממנו להתלוות אליה לנסיעה בשביל חיסון קורונה ובדרך היא מספרת לו על ההפלה שהייתה לה לפני הרבה שנים.. עוד לפני שהוא נולד.. הפלה בחודש חמישי! היא ביקשה ממנו למסור לי כל מיני דברים ותובנות להתמודדות על הכאב. פתאום אחרי 9 שנים של הכרות, אני מרגישה שאין מישהו בעולם הזה שיכול להבין אותי יותר ממנה פתאום אני מעריכה אותה ומעריצה את איך שהיא התמודדה עם המצב הרצון שלה לגרום לי להרגיש טוב יותר פשוט נתן לי להבין שקשיו שלי (העובר הקטן שהיה איתי בבטן 3 שבועות) לא הגיע לעולם הזה בשביל להיוולד.. הוא הגיע לעולם בשביל לחבר אותי עם חמתי, להעריך אותה ולשנות ב 180 מעלות את כל מה שחשבתי עליה עד היום!