נשואה 3.5 שנים עם ילדה בת 2.5. באופן כללי בעלי ואני שונים באופי ובהשקפות שלנו אבל יש ביננו אהבה גדולה ששומרת עלינו. הבעיה שלאחרונה זה מרגיש לי שגם היא מתחילה להיעלם ואנחנו כבר לא קרובים אחד לשני. אפרט כמה סיבות שקשורות לדעתי: אני עם נוברינג כי גלולות אני לא מצליחה לשרוד וזה הכי נח ובטוח מבחינתי כרגע, בשנה הראשונה זה היה אחלה ואחר כך התחילה ירידה בחשק המיני. היום אני עם 0 חשק! גם כשאני עם עצמי נדיר שעולה לי חשק או גירוי מיני... הרופא אמר שזה יכול מאד לקרות אבל זה לא עוזר לי לדעת שזה נורמלי. תכלס תדירות הסקר שלנו ירדה לפעם בשבוע וגם זה נעשה לרב בלי חשק. בלי קשר לזה בעלי לא מידי מנסה גם לעורר לי את החשק שאין. נתתי לו טלפון של בית מרקחת טבעי שיוכל להתייעץ איתם, לא התקשר. אמרתי לו שאולי נכניס קצת אביזרים או עניין חדש למיטה - אמר כן כן ולא יוזם כלום! ולא רק זה, הוא לא מקפיד על הניקיון גוף שלו. מצחצח שיניים רק כשמזכירה לו, מתקלח אחת ליומיים שלושה וזה דוחה ומרחיק אותי יותר... בנוסף יש עניין עם הפורנו (תחסכו ממני תגובות של אל תתערבי לו בזה וכולם רואים. אנחנו דתיים ולע באופן אישי זה מפריע מאד. קו אדום) ב-3 שנים האחרונות זה עניין שהפריע מאד לזוגיות שלנו וכמעט נפרדנו בגללו. הוא יודע את זה ומבטיח כל פעם להשתנות... כרגע נמצא באיזשהו תהליך שנוגע בעבר שלו וחופר קצת יותר לעומק. הבטיח שילחם עלינו,שיעשה הכל אבל בחודשיים האחרונים התקשר לתאם פגישה רק כשאני הזכרתי לו. תאריך לפגישה הבאה עוד אין בגלל הסגר ואני רואה שהוא ממשיך לצפות (יש לו כאילו לגיטימציה. אני בטיפול שהושהה לא באשמתי....) אין לי כח כבר. כשאנחנו שוכבים עולות לי תמונות וסרטונים שהוא ראה, אני נגעלת ומתרחקת. ואתן יודעות מה הכי קשה לי בנושא הזה? עזבו את זה שהנושא הזה שנוי במחלוקת. בלי קשר לדיעות אישיות! עצם זה שיש משהו שמפריע לי ברמה השקפתית. ברמה שאתה יודע שתרמה מאד לדיכאון אחרי לידה שהיה לי, לגירושים שהיו על הפרק . עצם זה שאתה יודע את כל זה (וגם טוען שמבין ומסכים עם הדעה שלי) ועדיין מסוגל להמשיך!!! פעם אחרי פעם במשך 3 שנים. האישה שלך לא חשובה לך מספיק? הבית שלך? המשפחה שלך? ככה אתה נלחם עלינו?