אני רוצה להגיד כאן מספר דברים ואני מבקשת לא לכעוס או להתעצבן. זו דעתי האישית ולדעתי ככה נדע גם לשמוח בדברים שחנו וגם להתחשב באחר. כאן אנחנו אחיות. ואחיות לא מכאיבות אחת לשניה. שמחה בשמחת כולן אבל ! לדוגמא בנות שעדין לא נפקדו (מאחלת לכן עוד החודש להקלט בזרע קודש והריון קל ותקין) ומחכות ומצפות לזה כל רגע ורגע וכל פעם עוד אכזבה דוגמא, בנות שהקשר שלהן עם הבעלים לא בשיא וקשה להן והיו רוצות קשר טוב וחם יותר ומכבד מצד הבעל דוגמא נוספות, בנות שיש להן בעיות עם החמות ועוד ועוד ועוד דוגמאות ולא חסר. כשאנחנו מעלות פוסטים בכמה אנחנו מאושרות ובכמה טוב לנו ואיזה בעל נפלא יש לנו, ואיזה ילד רגוע יש ומעלות תמונות מה הבעל הכין ומה קנה ואיך השקיע ואיך זכינו בפריה... אז כן אאפשר לגמרי לשמוח מכל מה שאתן מעלות אבל לרגע תעצרו ותחשבו שאולי אולי, מספיק שאחת מתוך מלא בנות שרואות את זה אין לה כמוך וזה מכאיב לה ועושה לה המון צער. האם זה שווה את זה? אולי נשאיר את הדברים הטובים שיש לנו בחיים לנו ופחות נרבה להראות את העושר, אושר הזה ובכך נפחית את הצער כלפי אחרות ונשאיר את הברכה עוד יותר. כי "מה שסמוי מין העין אלא שרויה בו הברכה" מאחלת לכולן, ישועות, ברכות, פרנסה, ילודה, פריה ורביה, שלום בית ועוד רק דברים טובים. יום קסום!