צריכה לפרוק קצת... אנחנו זוג סטודנטים עם ילדה בת עוד מעט שלוש. מאז החתונה לא היתה לנו בכלל עזרה מההורים או מהמשפחה, בונים את עצמנו ב10 אצבעות... זה אומר לשלם לבד על לימודים, שכר דירה, הוצאות מחיה וכו... ידענו למה אנחנו נכנסים אבל לא חשבנו שניכנס להריון כל כך מהר (הוא לא היה מתוכנן) אנחנו מאושרים בילדה אבל אין ספק שיש המון המוןןן הוצאות שהתווספו... היה לי הריון קשה אז עשיתי הפסקה עם הלימודים מה שהאריך לי אותם ורק בעוד כמה חודשים מתעתדת לסיים אותם. היו לנו שנתיים ומשהו קשוחות ממש! הגענו למצב שלא היה לנו ממה לקנות אוכל בתחילת השבוע, הייתי הולכת לישון רעבה כדי שלבת שלי ולבעלי תהיה מנה נוספת (כי לשמוע אותה מבקשת עוד מנה ואין לי לתת לה היה הורס אותי) הגעתי למצב שביקשתי פה עזרה ובנות מלאכיות שלחו לנו אוכל, כסף, רדיאטור לחימום הבית, בגדים וכו... זאת היתה הצלה! בחצי שנה האחרונה נראה היה שדברים התחילו להסתדר ואנחנו מתחילים לסגור חובות ולהצליח להתחיל לשים מעט כסף בצד. הערכנו את זה כל כך ועדיין המשכנו לחסוך ולא לבזבז. ואז בעלי פוטר מהעבודה בגלל הקורונה, לי צמצמו שעות עבודה והגיעו הסגרים שאילצו אותנו לחגוג לבד את החגים כשהכסף בחשבון הולך ואוזל. פניתי לכמה אנשים מוכרים באינסטגרם לפני החגים והם פרסמו וביקשו עזרה מהעוקבים שלהם שהצילו אותנו ורק בזכותם היה לנו אוכל בצלחת בראש השנה וסוכות. ועכשיו שוב המצב נהיה קשה, את החודש הקרוב ככל הנראה נסיים כבר במינוס אחרי שכל כך עבדנו לא ליפול אליו (את החודשים האחרונים סיימנו ב00.00) בעלי מצא עבודה שמכניסה שליש מהעבודה הקודמת, המשכורת שלי שהצטמצמה לא מכסה את השכר דירה אפילו. אני בייאוש! נהיה למ שחור להיכנס לחשבון ולראות את המצב. היה לנו כל כך קשה אז וזה השפיע עלינו גם זוגית ונפשית על כך אחד בנפרד. לא מבקשת עזרה! רק תמיכה שלכן... איך שומרים על הכוחות?