אשמח לשמוע דעות וחוויות אישיות בענייני הנקה. לפני 4 חודשים ילדתי לראשונה בגיל 34 נסיכה מהממת והחלטתי לא להניק כי השעון הביולוגי מלחיץ אותי ואני רוצה לתקתק עוד ילד/ה מהר (הנקה מעכבת מחזור...) בסך הכל אני שואפת לשני ילדים, לכן חשבתי שאת השני/ה אני אניק. חודש אחרי הלידה קיבלתי מחזור וחודשיים אחר כך חזרתי לרופא הפריון שלי בשביל להתחיל שוב טיפולים. שתי חברות שלי שילדו פחות או יותר בזמנים שלי והן מניקות הראו לי חוויה שונה לגמרי משלי, ולא לטובה. דבר ראשון לקח להן הרבה יותר זמן להתאושש מהלידה, כאילו ישר אחר כך נכנסו לתסריט חדש. בקושי ישנו, ואצל אחת התינוק לא הצליח להתחבר לפטמה במשך חודשיים, אז הרבה נסיונות והרבה שאיבות. דבר שני, לא יודעים אף פעם כמה הם אוכלים. הקטנה שלי הצליחה להגדיל טווחים ושלהם עדין אכלו לעיתים קרובות. מאימהות אחרות שמעתי הרבה על הירדמויות עם הקטנים על הציצי שזה ממש מפחיד אותי, אני מבינה שזה קורה, עדיין... ועל אימהות שהגדילו ראש והחליטו שכולם ישנים על מזרונים ביחד על הריצפה, והכול התחיל מהנקה. שלי התחילה לישון במיטה בגיל 3 חודשים. בלי שדחפתי לזה, פשוט נרדמה שם בכיף ובכלל נראה שאוהבת את הספייס וזה כיף לנו. אמהות סיפרו על פטריות הפטמה ובפה, על כאבים, גודש, ובכלל מרגיש שזו תורה שלמה שיש ללמוד מבחינת מוצר ואסור, הקפאות והפשרות ותזונה... אני מרגישה שזה כל כך כבד עליי, והחווייה שלי עם תמל היא ממש טובה! ודבר נוסף שהוא גם שיקול, קטן ואחרון, והוא החזה שלי, שיקבל צורה אחרת. אחת החברות המניקות והעייפות שלחה לא מזמן שהנקה זה אוברייטד. יש תחושה של וטו בעניין הזה, קשה להגיד שאת לא מניקה, זה נתפס רע. בלידה הזו היה לי ״תירוץ״, ועכשיו אין לי. יש לי רק הבנה שבלי זה אני ארגיש הרבה יותר טוב, הרבה יותר בטוחה ויודעת. יגידו המניקות שזה לא עליי זה על התינוק/ת. אבל אם אני מרגישה טוב... יו נואו. אשמח לשמוע חוויות ודעות שונות, רוצה להרחיב אופקים..