היי לפני שבוע רבתי עם בעלי ומאז קשה לי לשחרר ולהיות קרובה אליו אחרי מילים פוגעניות שאמר לי. ישנו ביחד ורצה שנשכב ואני הייתי מצוברחת ולא היה לי כוח לשכב איתו .. וחוץ מזה לאחרונה ערד לי החשק ומאוד מתנגדת לזה (אני מבינה שהוא סובל מזה. ובגלל שסירבתי לו ורבנו שהוא לא מתחשב וכו'... אז הוא התחיל להתעצבן על ולהגיד מילים כמו: "אם לא טוב לך איתי .. הבית של ההורים של זה 10 דק' מכאן! אז את יכולה לעוף לשם ". "אם תמשיכי ככה את אתמצאי את עצמך בחוץ יעני הוא יעיף אותי או שזה איום להתגרש ממני.." "מי את חושבת שאת??" ועוד מילים" יפות" וכל הזמן הזה שתקתי כיוון שלא ידעתי מאיפה זה בה, בדרך כלל הוא לא כזה,הוא עדין ומתחשב. ויום למחרת פשוט לא דיברנו במשך 24 שעות חוץ ממה שקשור לילדה! ובאותו היום ההורים שלי הגיעו בהפתעה וביקרו אותנו ואז אנחנו תיקשרנו ודיברנו כדי לכבד את ההורים שלי ..אחרת לא רציתי לדבר או לפנות אליו.. ומאותו שעה שהתחלנו לדבר כאילו שכחתי את מה שהיה והוא המשיך כרגיל... לא סליחה ולא התנצלות.! ואני גם המשכתי מזה אבל לא מצליחה לשכוח את מה שאמר לי. כאילו מבחינתו ברגע של שבר או כעס או תסכול הוא ויתר עליי..!! לציין אני בהריון שבוע 30 ויש לי מצבי רוח שכל דקה משתנה ויוצא שאני מוציאה עליו את העצבים שלי ואני מבינה אותו והוא סופג אבל לא ציפיתי לתגובות כאלה. מה הייתן עושות?? אני אןכלת את עצמי כבר שבוע!

נפגעתי ממישהי בעבודה.. אני מורה בבית ספר חינוך מיוחד ובאחד מהשיעורים באה הפיזיותרפיסטית העין שלה הייתה מאוד אדומה אז שאלתי אותה בנחמדות מה קרה לך בעין? היא ענתה לי בתקיפות לא לדבר על העין!! הייתי בשוק עשיתי משהו לא בסדר? מתחילה לחשוב שאולי הייתי חסרת טאקט רק התעניינתי בשלומה