איהות יקרות איזה חלב בחרתן בביה"ח אחרי הלידה? נוטרילון סימילאק או מטרנה?

בנות שבשמירת הריון..מה אתן עושות כל היום????רק שוכבות? ?

הקאתי את חיייי מה אני יכולה לאכול אחרי כדי שיעביר לי את הטעם המר, ושלא יעשה לי רע

מאז החיסון הילדה השתנתה!!!😥 הילדה שלי בת 4 חודשים תינוקת רגועה בדרך כלל קיבלה חיסון של גיל 4 חודשים לפני שלושה ימים, מאז החיסון היא לא מפסיקה לבכות צורחת כל היום כאילו כןאב לה משהו , לא ישנה בלילה בקושי אוכלת.. גם לכם זה קרה? מתי זה עובר???עברו 3 ימים וזה רק נהיה יותר גרוע זה הגיוני שזה מהחיסון??

קקי תמונה זהירותת ... פעם 4 היום. נראה תקין? בן 3 שבועות אוכל נוטרילון קומפורט לגזים נותנת ליקציק

סיפור לידה- סוף יוני לידה ראשונה. אפס הפרדה. איכילוב. קורונה. בשבוע 39+6 קמתי ב3 לפיפי וראיתי שנפל לי הפקק בליווי של דימום. נסענו למיון באיכילוב. בדקו אותי ואמרו שהכל תקין ופתיחה 1-2. החזירו אותי הביתה. אחרי לילה ללא שינה, חזרנו לישון לעוד כשעתיים. לאחר מכן בעלי הלך לעבודה ואני קמתי לעיסוקיי בבית. לקראת 23:00 התחלתי להרגיש צירונים שוב. הפעם הם היו דיי ברורים. ב00:00 בלילה הם התחילו להיות סדירים- כל 12 דק. הם היו יחסית חלשים, אז הלכתי לישון (בכל זאת, לא ישנתי כמעט בלילה שלפני).קמתי ב3 וחצי מציר ממש חזק. הבנתי שלא אשן יותר (כנראה עד הלידה 😅) התחלתי לתזמן, צירים של חצי דקה כל 8 דקות. העברתי את הצירים בסלון עד הבוקר. ב7 בבוקר הצירים התחילו להיות צפופים. כל 3-4 דק צירים באורך דקה. התייעצתי עם חמותי שהיא אחות ודולה. היא אמרה שהצירים נראים יחסית צפופים, שאני אסחוב עוד שעה, נראה אם זה ממשיכים ככה, נצא לבית חולים. אז ב8 החלטנו לצאת. נסענו לאיכילוב. נכנסנו לבדיקה. המיילדת שחיברה אותי למוניטור לא נחמדה בכלל. שאלה למה החלטנו לבוא לאיכילוב, וכל תשובה שעניתי היא הגיבה ״יש את זה בכל בית חולים, למה דווקא פה?!״ ובגדול נתנה תחושה לא נעימה ומאוד זילזל בסיבות שבגללן בחרתי ללדת באיכילוב. מוזר. נכנסתי לרופא- פתיחה 2.5😱😱 צירים באורך דקה כל 3 דק. בשלב זה אני כבר 10 שעות צירים. החלטתי לעלות למחלקה, כי לחדר לידה נכנסים מפתיחה 4. חיכיתי במיון עד שיבואו לקחת אותי למחלקה. מלאאאא זמן. בסוף מיילדת במיון ראתה אותי כל כך סובלת, בדקה אותי- פתיחה 3. החליטו להעלות לחדר לידה. בחדר לידה, עוד לא הרדנו את התיקים מהכתף כבר אמרו לי ״פיטוצין״. אפידורל רק מפתיחה 5 אמרתי שאני לא מוכנה להאיץ בגוף. ואני רוצה לעלות למחלקה. העברתי שם עוד איזה שעתיים-3. בשלב זה הייתי 15 שעות עם צירים. הייתי מותשת (כי כמעט לא ישנתי כבר 2 לילות) החלטתי לקחת אפידורל ולנוח כדי לצבור כוחות ללידה. ירדתי לחדר לידה בפתיחה 4 וישר הכינו אותי לאפידורל. בין לבין הסניטר איבד לי את התיק אישפוז(לא היה מאוד משמעותי. אך ההתנהלות הרשלנית הייתה לא נעימה) נכנסה מיילדת ודאגה שאקבל אפידורל כמה שיותר מהר. המיילדת עשתה רושם טוב עד שהיא התחילה לדבר לאמא שלי כאילו היא עובדת שלה (במקרה הטוב). היא דיברה אליה בזילזול מבייש. לא הייתי מסוגלת לראות שמשהו מדבר ככה לאמא שלי. ואמא שלי כמובן שתקה וספגה, כי היא פה בשבילי. אמרתי למיילדת שזה לא לעניין לדבר ככה לאמא שלי. אז היא אמרה שהיא לא הבינה נכון והיא חשבה שהיא הדולה שלי. (לא הבנתי למה היא חושבת שזה סבבה לדבר ככה לדולה?! או לכל בן אדם?!) ב17:00 קבלתי אפידורל, שמשום מה לא השפיע כמו שצריך. אמנם הכאבים ירדו בצורה משמעותית, אבל המשכתי להרגיש את הצירים. ב19:00 בערך פקעה לי את המים (בפתיחה 5). הפתיחה התקדמה מאודדד לאט. אבל אני חיכיתי בסבלנות. בשעה 00:00 היה חילוף משמרות. נכנסה מיילדת. לא שאלה לתכנית הלידה שלי או איך אני רוצה ללדת. לא התעניינה בכלל. ניסיתי להגיד לה את הדגשים שלי והיא התגובה- ״נוו.. כרגיל.. זה ההתנהלות שלנו גם בלי שתבקשי״ שטויות במיץ! ביקשתי להשהות את חבל התבור- לא קרה ביקשתי להשאיר אותו עלי עור לעור עד התפרים- לא קרה ב1:00 פתיחה מלאה. מתחילים ללחוץ. שעה לחיצות! בלי שום הכוונה מהמיילדת איך ללחוץ(אפילו שביקשתי) שכבתי בתנוחה מאוד לא נוחה, ביקשתי להחליף תנוחה והיא לא נתנה לי. שעה לחיצות!! והמיילדת, העזרה היחידה שהיא נתנה זה דרבון לילדים בגן. ״אם את לא לוחצת אני אלך״. ״את לא לוחצת טוב. זהו, אני הולכת״. באיזשהו שלב אמרתי לה שזה לא עוזר ואני לא בת 3, ואני לוחצת את נשמתי עד איבוד הכרה (באמת). בסוף יצא. היה עלי כמה דק. חיתוך חבל טבור. לקחו לשקילה. עטפו. שמו על בעלי. לפתע המיילדת הזריקה לי משהו לעירוי נוזלים. שאלתי אותה מה היא עושה, אז היא ענתה ״פיטוצין, לשילייה״. אמרתי לה: למה את שמה לי פיטוצין בלי אישור שלי?!? אני בכלל לא רוצה. השילייה תצא. היא מלמלה לה איזה משהו וניגשה למלאכת הוצאת השילייה(משום מה בשלב זה הייתי פסיבית לגמרי). כבר לא היה לי כוחות לנסות לבקש את הדברים שחשובים לי. הבנתי שאני אתקל האטימות לפחות עד שאצא מחדר לידה. סניטר. מחלקה א(מאוד נוחה! מחלקה מומלצת מאוד!) אפס הפרדה נכנסנו לחדר בשעה 5:00 בבוקר בעלי הלך לעשות את הקבלה בתינוקיה, כי אני לא יכולה לרדת מהמיטה עד 8 בגלל האפידורל. הם חזרו ובעלי נרדם. הרופאת ילדים מתקשרת ב6 וחצי שנבוא לבדיקה. אמרתי לה שאני לא יכולה לרדת מהמיטה ושבעלי פה ישן ואנסה להעיר אותו. לא מצליחה להעיר. ב7 מתקשרת שוב שהיא צריכה ללכת. אמרתי שאני לא מצליחה להעיר אותו מרחוק, ואם היא יכולה לבוא. היא משום מה ממש לא רצתה לבוא את כלללל הדרך אל החדר שהכי צמוד לתינוקיה. נכנסה לחדר, הדליקה את כלללל האורות. הציצה על בעלי בזלזול וזרקה ״לא מתעורר היפיפייה הנרדמת?!״ אמרתי לה ״סליחה! אנחנו ערים 3 ימים אם לא אכפת לך. אנחנו אחרי לידה, לא בנופש!״ הוא לקחה את הבייבי הצידה. הפשיטה. בדקה. ובאה לצאת כשהוא נמצא בקצה החדר ערום. קראתי לה, ואמרתי לה שלפחות תקרב לי אותו כדי שאוכל להלביש אותו בחזרה (כאמור אני לא יכולה לרדת מהמיטה)אז היא קירבה אלי באגרסיביות ויצאה. מאז לא נתקלתי במקרים קיצוניים, אך כל התחושה הכללית היא שאת חייבת להם משהו. בגדול מאוד התאכזבתי. כנראה שלא אחזור ללדת שם אם תהיה לי ברירה אחרת.