מתוסכלת. יש לי תינוק בן 8 חוודשים שדורש המון תשומת לב. לא יודעת להעסיק את עצמו ורק בימים האחרונים מתחיל לזחול קצת. קשה לי ואני עייפה... להיות אמא זה קשה. לגיסתי יש תינוקת בת 9 חודשים הכי נוחה בעולם. אם היא בוכה זה נטו שיש לזה סיבה. ישנה מושלם לילה וצהריים, משחקת עם עצמה, זוחלת עוד רבע הולכת... רגועה מממש. ושלי, בקושי אוכל, מסרב לבקבוקים והוציא 2 שיניים לצטה אבל עדין לא רוצה בקבוקים, כל היום מקטר לי... נס שהוא רגוע. נדבק לו השם "ילד קשה". בחיים לא חשבתי שזו החוויה שתהיה לי מילד ראשון. גם חווייתי דכאון אחרי לידה וחרדות בתחילת החופשת לידה עד לפני שלושה חודשים. רע לי ועצוב לי. אני אחרי שבת אצל גיסתי וכל השבת רק נדקר לי הלב שיש לה 2 ילדים והיא לא מוציא לשון בסוף היום כמו שאני מוציא על אחד. אני יודעת שעיקר הבריאות אבל זה פוגע לי בבריאות. מנסה שלא להתרגש אבל אין סבלנות כבר... באלי נחת!