למתוקים שלי⁦❤️⁩ פנקייק 😜😜

בהמשך לפוסט על בעלי וחמותי והאהבה החולנית שלהם שגרמה לי לפרק את החבילה .. חייבת לשאול את דעתכן. תשמעו , אין לי כל רצון להרחיק את הילדה שלי מאבא שלה . פשוט לא יכולה לסבול את הפרצוף של חמותי אפילו בתמונה. כשהוא מתקשר וידיאו לדבר עם הילדה ..אני עונה לו ואף מתקשרת אליו בעצמי רוב הפעמים כדי שידבר עם הילדה למשל לפני שבת. אבל ויש אבל . זה לא נורמלי בעיניי שהיא משתלטת על הוידיאו .. ואני כמובן צריכה להסתכל על הפרצוף העקום שלה, עקום אבל מאושר של החיים מעצם זה שהוא לידה. איתה. כמה פעמים שלחתי לו אחכ הודעה שלא יתקשר כשהוא איתה ושיכבד כי אני לא מעוניינת לראות את הפרצוף שלה . בקיצור אתמול שוב .. מתקשר..הוא הראה את סבתא שלו שרואה אותה פעם ב..ואמא שלו נדחפה שוב וכל רגע צועקת את השם של הילדה ומנסה לקחת תמצלמה עלייה . לא ניתקתי כדי שהסבתא תראה את הילדה. בקיצור אחכ מתקשר שוב .. ושוב..כל רגע מסובב תמצלמה על אמא שלו!!!!! כל רגע!!!! ניתקתי לו בפרצוף . רשם לי שבת שלום רשמתי לו אתה בחיים לא תדע לכבד . מה אתן חושבות? זכותי לא לראות את הפרצוף של השטן הזו ?

הי בנות אני שבוע 21+ היה אמור להיות לי ביום שני סקירה מאוחרת, מכיוון שאני מאומתת אני נאצלת לבטל את התור שקבעתי בקופה אין תורים בכלל זה אומר שאני צריכה לעשות פרטי. האם שווה את המחיר בכל מצב? הבנתי שיקר מאוד. במידה וכן, אצל מי הכי הייתם ממליצות? תודה מראש ❤️🙏🏼

אין לי כוח שיצחקו עליי אז אני אשאל מאנונימי קורה כשעושים אפצי בהריון שיש כאב חד למטה ברחם במיוחד בשכיבה הרגשתי עכשיו כאילו משהו ממש נתפס ועד שלא התיישבתי זה לא עבר אני באמת שואלת אם זה יכול להזיק באיזשהי צורה להריון עצמו?

יש פה נשים שלקחו סרזט/פומיניק ונגרם להן בעקבותן מצבי רוח? (עצבות, כעס, דכאון..) וירידה בחשק המיני ולאחר שהפסיקו הרגישו שיפור משמעותי ??

סיפור לידה שלדעתי מרגיע ומעודד. אני מפחדת מלידות (מעל הממוצע בדוק) ולדעתי זה מכניס לפרופורציות לפחדניות בינינו: (רלוונטי למי שרוצה אפידורל מאמינה שהחוויה שונה לחלוטין בלי) תקציר: ירידת מים —>צירים (מעל 27 שעות חלקן עם אפידורל)—> האטות דופק —> קיסרי חירום = על הדף לידה שהסתבכה קלות אבל בפועל חוויה נהדרת וזיכרון חיובי לחלוטין בלי שום טראומה רק טוב טוב טוב לידה ראשונה לפני קצת פחות משנתיים האטות דופק שהופיעו מההתחלה בגלל חבל טבור מלופף די מהר עברנו לקיסרי חירום- החלמה מהירה ובתור פחדנית תחושה ש״חמקתי״ משלב יציאת התינוק ושהחוויה חיובית לגמרי. הריון שני אין מניעה לנסות טבעי- התפתתי ללכת לקיסרי אבל הבנתי שעדיף לי טבעי בגלל המון סיבות אז יאללה ננסה שוב טבעי. ירידת מים באמצע הלילה, צירונים קלים לא סדירים. נוסעים לבית חולים מסבירים לי שנותנים 24 שעות להתפתחות לידה רגילה ושאם לא יתפתח נותנים זירוזים. בגלל שאני אחרי קיסרי במקרה ויצטרכו יוכלו לתת פיטוצין מינון הכי נמוך וזהו.. אסור הרבה זירוזים אחרי קיסרי מפחד לקרע ברחם. כמעט תמיד תתפתח לידה תוך 24 שעות מירידת מים (חוץ ממני כמובן ;) מעבירים אותי מהמיון לטרום לידה לחכות שהצירים יהיו סדירים. ביקשתי כדור פיזיו. הצירים כואבים אבל נסבל לחלוטין כמו כאב מחזור מוגזם אבל בא והולך אז זה לא כאב שנשאר. כשזה הרגיש לי צפוף בדקו אותי והפתיחה רק של חצי אבל החליטו להעביר לחדר לידה כי הצירים צפופים. במעבר לחדר לידה הפתיחה הפכה ל1 וחצי. הייתי כבר איזה 20 שעות מרגע ההגעה למיון.. הפתיחה בקושי התקדמה אבל הצירים מאוד התחזקו- ניסיתי להיות משוחררת בזמן הצירים להתחבק עם בעלי וכשיש ציר הצמדדתי ראש אליו וניסיתי להניע את האגן. ככה המליצו לי.. וואלה בזמן הציר כואב. היו לי צירים מאוד חזקים והמיילדות רצו לתת לי אפידורל כבר בעצמן כי ראו שאני סובלת.. אבל זה לא כואב כמו שציפיתי.. חשבתי צירים חזקים זה מוות חח וזה כואב אבל אחרי דקה נרגע.. אז בצכלס בזמן הציר מנסים לנשום ולחכות שיעבור.. ואז עובר ואת עצמך שוב. רציתי אפידורל אבל ידעתי שעדיף לי לגרור אם אני רוצה שיתקדם.. לא הבנתי איך בפתיחה קטנה יש צירים כאלו והסבירו לי שאין קשר לפתיחה. אחרי 24 שעות החליטו לתת פיטוצין מינון נמוך אז ביקשתי אפידורל ואז אין כאב כבר. אפידורל בפתיחה 3 בערך. מחכה שיתקדם.. היו ממש ירידות דופק אצל העובר בשלב הזה והודיעו לי שמתחילים לחשוב על קיסרי.. הסברתי שאני כאן לנסות טבעי אבל אם יש סיכון לעובר אין לי שום בעיה לקיסרי שוב, הייתה לי החלמה טובה ואם צריך אז צריך. ככה היינו עוד מספר שעות בחדר לידה, מצד אחד האטות דופק ועוקבים אחריי מצד שני הפתיחה מתקדמת ל4 וחצי אז לא ברור איך הלידה תיגמר. בסוף ההאטות קיצוניות והחליטו עכשיו עוברים לקיסרי דחוף!! הסכמתי והסברתי ברוגע שהייתה לי חוויה טובה בראשון ושמאוד חשוב לי שבעלי נכנס לניתוח שתהיה חוויה חיובית כמו הקודמת. עוברים לקיסרי : אם יודעים למה לצפות לא חייב להיות טראומתי. כן את שוכבת חסרת אונים, כן את מרגישה שמתעסקים בגוף שלך אבל אין כאב. כן הידיים קשורות לצדדים כדי שלא תפריעי. את בידיים טובות. 15 דקות ואת שומעת בכי תינוק וזה מרגששששש בעלי נישק אותי במצח. ואכן שוב התינוקת הייתה מלופפת כמו הראשון- חבל טבור סביב צוואר ועוד איברים ובגלל זה לא יכלה לצאת רגיל ובגלל זה לא הייתה התקדמות אצלי.. סהכ בדיעבד לידה ״שהסתבכה״ שעות שעות צירים שהתחזקו עד רמה שרעדו לי הרגליים בזמן הציר (אבל זה לא כאב מוות זה כואב שחולף זה זמני, כנראה ציפיתי לדבר הכי גרוע בעולם מרוב שפחדתי ואז המציאות הראתה לי שממש הגזמתי בדימיון שלי ושזה לא עד כדי כך גרוע במיוחד כשיודעים שיש אפידורל לכשאחליט שמספיק לי) אחכ האטות דופק שיחלו להלחיץ אבל ידעתי שאני בידיים טובות ואם זה באמת יהיה מסוכן יש תמיד אופציה לקיסרי (שכבר חוויתי ולא פחדתי מהאופציה הזו). ולקינוח קיסרי חירום שההחלמה קשה בדכ אבל אני מחלימה נהדר בזכות כל מני טיפים שקיבלתי ושבוע אחריי לא מרגישה שעברתי כלום (גם בפעם הראשונה וגם הפעם) לא הייתי משנה כלום, גם לא הייתי הולכת ישר לקיסרי.. כי ה27 שעות עם בעלי להתחבק בזמן ציר, לשמוע מוזיקה בחדר לידה ולחוות את זה ובסוף נגמר איך שנגמר שיש תינוק ביד- הכל חוויה אחת גדולה ומרגשת והפחד שלי היה ממש מוגזם ולא פרופורציונלי. למה כל חיי פחדתי מלידות כאילו אני אמות שם? חח אז הכל בסדר ובהצלחה לכולן, הטיפ היחידי והמוסר השכל זה לסמוך על הצוות המיומן ולזרום! כי כל לידה שונה ובשורה התחתונה רוצים שאת והתינוק תצאו שלמים ובריאים מהלידה- לא לבוא עם ציפיות אלא לזרום, לשאול שאלות, להתייעץ עם הצוות, ולסמוך שמנסים לעזור לך.