דברו איתי בנות, חייבת לשתף... בעלי ואני "הבאנו" נכד ראשון למשפחה שלו. כשהייתי בהריון, הייתי מרכז העניינים... חמותי וחמי דאגו ופינקו אותי כאילו אין מחר. הגיע הילד שיהיה בריא, והופ הפכנו להיות אחרונים בשרשרת המזון, מגיעים.. אפילו אין שלום כמו שצריך. ישר לילד. ממני על סף מתעלמים... עכשיו, נכד ראשון... מובן והכל. אבל הי , מה איתנו? מרגיש שהייתי שם רק כדי להביא נכד וזהו סיימתי את תפקידי. הרגשה ממש קשה. באסה לי כשאני שם, אבל ממש :(