לא חמתי הזויה ברמות. הילד שלי שהוא הנכד היחידה שלה, חולה כבר שלושה ימים. ממש סמרטוט הגיע לארבעים חום, ועדיין לא בן שנה. בעלי דיבר איתה וסיפר לה, כמובן שהוא כל הזמן צריך לומר לה להתקשר אלי ולהתעניין כי היא לא עושה את זה לבד. הפעם היא אמרה לו שהיא לא רוצה כי אני בטח " רותחת מעצבים" והיא "לא רוצה להפריע". היא כל כך מנותקת שבחופשת לידה שלי הייתה מגיע מבלי להתקשר, גם אחרי שאמרתי לה שזה מפריע לי שמפתיעים אותי. הייתה מעירה הערות מוזרות למשל עם הגזים במקום לעודד שזה עובר וכו' הייתה אומרת " ואי הוא לא מפסיק לצרוח". כשהייתה עושה מאמץ ומתקשרת אחת לחודש והייתי מספרת לה שהיה קם בלילה או בכה אומרת "ככה זה ילדים זה קשה". ואני שואלת את עצמי מתי לעזאזאל הבחורה הזאת תתאפס על עצמה ? הרי את יודעת כמה זה קשה, את יודעת מה זה כשאן עזרה, את אישה בעצמך! אז למה לא לשלוח הודעה אפילו, להראות עניין לנסות לעודד ?? יומיים בלי שינה, ילד שסובל ואני על סף לקחת אותו לבית חולים ואני לא מדברת בכלל על זה שהיא כמובן לא תתריח את עצמה ותסע חצי שעה אלינו לראות אותו. מספיק לה קוצי מוצי אחת לשבועיים שלוש כשאנחנו אצלה וזהו. אישה בת 65 שאן לה טיפה של חכמת חיים וחמימות. חושבת מתי היא תבין מה באמת חשוב בחיים?! ומה עברת בחייך שגרם לך להיות כל כך קרה ומנותקת ? סורי פרקתי. הוא יותר טוב תודה לאל מקווה לעבור את זה בשלום.