חייבת לפרוק, אני בוכה במיטה כבר שעה לא מפסיקה קשה לי לנשום מהבכי. שבוע 23 , היה לי דימום קל היום נבדקתי והכל היה תקין ובבית המשיך בניגוב פעם אחת טיפת דם והלחץ לא מרפה. בגלל שאני עם היסטוריה של המטומה ומטופלת בנרות אז גם ככה אני די מושבתת מאז שגילו לי את זה. בעלי הגיע מהעבודה, ואני במיטה כי יש לי כאבי גב כמו כאבי מחזור כמו שהיה לי בבוקר... מעדיפה לנוח עד הבדיקה ביום ראשון במיוחד שהיה לי דימום היום... ביקשתי ממנו שימלא לי בקבוק מים ( גרים בדופלקס ומעדיפה לא להתאמץ בעליה במדרגות ) הוא אומר לי תזוזי קצת אני לא ממלא לך.... התחיל להשפיל אותי שאני כמו מסכנה בהריון הזה ובמצב שלי עדיף פונדקאית אמר לי הרבה דברים מכוערים. הוא כאילו משווה אותי לבנות אחרות שמתאמנות בהריון וממשיכות כרגיל. ומה לעשות שההריון הזה קשה לא בחרתי לחוות אותו ככה... אני לא מפסיקה לבכות!!!!! אני סובלת כמעט שישה חודשים עם דימומים , נרות , ריצות למיון. אני לא עובדת וזה מה שהוא אומר לי... פשוט חוסר הערכה. מרגישה שהוא לקח את הלב שלי וריסק אותו אני לא מספיקה לבכות גם מהדאגה להריון וגם מהעצבים עליו!!!!