השבח לאל, ילדתי ביום שישי בלילה! אין לתאר את ההתרגשות שלי! הסיפור המלא: בשבוע 36 בדיוק טכנאית של מכבי עשתה לי הערכת משקל, העוברית שקלה 3.100 ק"ג ונאמר לי שזה משקל גבוה יחסית בעיקר לבנות (אחוזון 81) והוצע לי לזרז את הלידה לשבוע 38 פלוס. אותי זה ממש לא הלחיץ כל הקטע של הזירוז, כל ההריון סבלתי מחרדות קשות בקשר לעוברית שלי וכבר רציתי שתהיה בחוץ. בשבוע 38 הגעתי לסורוקה עם הפנייה למיון דרך מכבי, בסורוקה ביצעו לי הערכת משקל שיצאה 2.800 (כאשר שבועיים לפני הייתה הערכה של 3.100) היה חשד חמור לכך שהעוברית הפסיקה לגדול ובכל זאת בחרו לסרב לזירוז על אף שהתחננתי לכך ואמרו לי שאם לא אלד עד שבוע 41+3 אגיע לייעוץ וידונו האם לתת לי זירוז או לא. הימים חלפו, החרדות ממש לא. החלטתי להשאיר פרטים באתר של אסותא אשדוד כי תמיד התעניינתי ללדת שם אבל המרחק הכריע אותי (אני מאופקים). חזרה אליי אישה מקסימה בשם טל שהיא מנהלת מחלקת יולדות, הרגיעה אותי, אמרה לי שמבינה אותי אך לא יוכלו לתת לי זירוז בשבוע 38 אלא רק ב-39 וקבעה לי תור לייעוץ ליום חמישי האחרון מבלי לדעת על כל הסתירות בהערכות המשקל אלא רק על סמך המצב הנפשי שלי. הגעתי לזירוז בשבוע 39 בדיוק לאחר שעשו לי הערכות משקל נוספות בסורוקה ובמכבי ואיכשהו תמיד במכבי המשקל היה גבוה יותר. הערכת המשקל באסותא הייתה 3.900, כך שגם אם לא היה את הפן החרדתי, היו מזרזים לידה כי זו הייתה ההזדמנות האחרונה בהחלט שלי ללידה וגינלית ולא לקיסרי אלקטיבי (אני בחורה רזה ונמוכה מאוד). בשעה 13:00 נתנו לי נר פרופס שהשפיע מיידית ויצר צירים רצופים וכואבים מאוד (מסתבר שהגעתי עם מחיקה של 80 אחוז זבכלל לא הרגשתי) לקראת הערב הכאב התחיל להתגבר וזה הפך להיות בלתי נסבל, לא נצלחתי להירדם כל הלילה, מסתבר שהיה לי ציר רצוף של 12 שעות. בבוקר הורידו לי את הפרופס כדי לתת לי לנוח, לצערי הפרופס עשה את שלו וכבר התפזר בגוף והצירים לא הפסיקו. העלו אותי לחדר לידה עם פתיחה של 1 וחצי ומוניטור רציף, נתנו לי גז צחוק שלא עזר בשיט ואז הוחלט על אפידורל. מהרגע שקיבלתי אפידורל כבר לא הרגשתי כלום יותר, נכנסתי לזון מטורף של חיוכים ורוגע, אחותי והדולה שלי עשו לי דמיון מודרך, פקעו לי את המים וכבר בשעות הערב המוקדמות הפתיחה הייתה 7 והבנתי שהיום זה יקרה... אבל אז דברים התחילו להיתקע כנראה גם בגלל העובדה שלא עצמתי עין וסבלתי כל הלילה, בסופו של דבר הגענו לפתיחה 9 וחצי ושם הייתה התקיעה הרצינית, הלידה פשוט לא התחילה. ופתאום החום שלי קפץ ל-38.6, נהייתי חלשה ופחדתי שאני לא אוכל ללחוץ אפילו... צפה לשם הגעתי לפתיחה 10 ונתנו לי תרופות להורדת חום, אמרו לי שאני חייבת להתחיל ללדת כי העובר מראה האטות בדופק. ואז התחלתי לחיצות שהתקדמו כל כך יפה עד שהראש נתקע בספינות (הכינו אותי מראש באסותא שזה יכול לקרות כי האגן שלי קטן וייתכן ויעשו חתך יזום). שוב האטות בדופק, עוברים לוואקום, 15 רופאים נכנסים לחדר, אף אחד לא מלחיץ אותי, להפך... הם הכי תומכים, מכילים ומרגיעים בעולם. מחזיקה ביד את התהילים של אמא שלי ז"ל ומתחננת אליה שתהיה איתי ושהכל יעבור בשלום, מדממת בטירוף... בסוף הנסיכה שלי יצאה לאוויר העולם, הניחו אותה עליי וזהו. מי בכלל זכר את הכאב של כל הלילה? שכחתי הכל ברגע. בדקו את המשקל שלה, 3.900 בול! ואני כל כך שמחתי שבחרתי באסותא אשדוד, צוות של מקצועיים שקלעו בול עם הערכת המשקל על הגרם. מודה לאלוהים על התבונה לבחור ללדת כאן ושמחה שהלכתי עם הלב שלי ולא עם המובן מאליו. אין ספק שגם הלידות הבאות שלי יהיו כאן!!!

הי, הבנתי שאסור לקחת דקסמול קולד בהריון. מה כן אפשר לקחת במקום שייבש את הנזלת ?

בנות מישהי יודעת למה אומרים כן לאכול לפני העמסת סוכר של 50? זה לא יכול לשנות את התוצאות אם נאכל לפני גם אם לחם עם גבינה? ואם לא יצא לי לאכול אם זה מזיק לבדיקה

עד כמה נורא שקבעתי אולטרסאונד היריון צעיר לשבוע 10? זה ממש מאוחר?

יש נשים שהיו חולות בקורונה בשליש הראשון להריון ועברו את זה קל ?

מישהי מכירה אפליקציה חינמית למעקב מיקום טלפון?