כל חטאי היה שישבתי אתמול עם חברות עד 11 בלילה, אני, שפעם הייתי בליינית שחוזרת ב2-3 לפנות בוקר, לא מצליחה לפקוח עין יום אחרי ישיבה של שוקו וקינוח עם חברות. מה נסגר עם העייפות והתשישות של ההריון? מתה🤣🙊
הריון ולידההריון ולידה
💬7 תגובות👍1 לייקים

תגובות (7)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי29 בנובמבר 2020 בשעה 11:14
או וזה רק יחמיר..הבת שלי בתשנה ואני הוחכת לישון בערב יחד איתה (ב19:30)😏
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי29 בנובמבר 2020 בשעה 11:16
וואי וואי🙊 האמת שהשתפרה לי ממש העייפות כשנכנסתי לשליש השני, אבל אני עדיין סמרטוט.. לא יאמן כמה דברים שעשינו פעם פשוט בלתי אפשריים היום😂
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי29 בנובמבר 2020 בשעה 11:22
חחחח נכון..אני יודעת שאם אומרים לי לשבת בבית בשידי ולראות סרט ולהתפחלץ על הספה או לראות חברים, מעדיפה את הספה ! פשוט אין כוחות לכלום יותר
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי29 בנובמבר 2020 בשעה 11:27
שבוע שעבר חברות שלי היו פה הלכו ב22:30, הייתי במיטה ב23:00. יום למחרת בעבודה מול המחשב נרדמתי לרבע שעה🙈😳

רוצה לראות תגובות נוספות?

הורידי את אפליקציית פורטי לצפייה בכל התגובות

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

מחשבות בקול רם... אני כל הזמן צמאה וכל הזמן יש לי פיפי. מעניין אם יש קשר בין השניים... פעם חברה סיפרה שמישהי שאנחנו מכירות נכנסה להריון. אמרתי מזל טוב גמר בכוס. חברה עשתה לי פרצוף ואמרה איכס איך את מדברת. כן פעם הייתי ככה. פעם. פעם חשבתי שכדי להכנס להריון צריך שגבר יגמור בפנים וזהו מוכן. לא היה לי מושג על ביוץ ובכלל שזה לא הכי פשוט. לא כמו שחשבתי. נכנסתי להריון והוא נפל עוד אחד ועוד אחד ועוד אחד ועוד אחד. חמישה. הכאב היה גדול. אבל שישי הצליח. הרבה אושר. אז אני כן יכולה. תודה. תודה. הריון זה לא מה שחשבתי. לא נהנתי לרגע. אין יום כל התשע חודשים שמשהו לא כואב. גם תנועות העובר לא היה לי נעים בכלל ובסוף גם מאוד כואב. לא יכולתי לישון ובכיתי מעייפות מלחץ בבטן מכובד מבצקות ומה לא. ללידה חיכיתי ממש. הייתי מוכנה. ככה לפחות חשבתי. הרגשתי חזקה בגוף ובנפש. אבל הגוף בגד בי. והשתגעתי מרוב הכאב. עברתי כמה דברים בחיי אבל לא חשבתי שהכאב יכול להגיע לרמה כזאת. מכירות שאתן מגיעות לאיפשהו כולם סבלניים בתור בשקט ויש אחד שצורח וכולם מסתכלים עליו? בחיים שלי אבל בחיים לא חשבתי שאני יהיה הצורח הזה. ואני הייתי. אחרי לידה קיבלתי דיכאון. רציתי להתאבד. לא הבנתי מה קורה לי. לא ישנתי לא אכלתי לא התקלחתי. בכיתי ורציתי להתאבד. הרגשתי כל כך בודדה. לבד בכל היקום. תינוק על הידיים שלי שכל כך רציתי אותו לא משמח אותי אני בכלל לא מרגישה כלום. פעם חשבתי שלהניק זה פשוט לשלוף ציצי וזהו מוכן תינוק אוכל חלב אם. לא ידעתי שזאת מלחמה אמיתית. שהפסדתי בגדול. הרגשה שאני פשוט אישה לא מוצלחת שאפילו את זה לא הצלחתי. מה אני שווה בכלל. אפס. בלופים של כאב במחשבות ומראות שחורות, הרגשתי שזה לא יגמר לעולם וככה זה מעכשיו עד סוף החיים שלי. אני. הגוף שלי. תינוק שלי. בעלי. אין משמעות לכלום. הגוף החלים וגם הנשמה. אהבה אינסופית ואושר מתינוק שלי. זוגיות אהבה יחסי מין אני שרופה על בעלי. אני אוהבת חיים. אני אוהבת להיות אמא. זה מדהים. מדהים כמה שינויים כמה עברתי עברנו יחד עם בעלי. פעם חשבתי שציצי נופל בגלל ההנקה. וציצי במידה אחד בכלל לא יכול ליפול. בכללי חשבתי שאני אתרגש משינויים בגוף. ואני לא. מדהים. מקבלת את עצמי ואוהבת עוד יותר. אפילו עם ציצי נפול. יש הרבה דברים ששמעתי על הריון ולידה וגידול ילדים. אבל כל מה שעברתי בכלל לא דומה לסיפורים האלה. אולי אם הייתי קוראת משהו כזה הייתי יותר מוכנה. אולי. אולי לא. סתם מחשבות בקול רם...
מדברים על הכלמדברים על הכל
💬9 תגובות👍4 לייקים