מיואשת עצובה מתפרקת... אני ובעלי לא מסתדרים. הוא טוען שאין כימיה, שאני משעממת ולא מדליקה בו אש. אני האישה הכי נוחה בעולם, והוא כל הזמן מצפה ומתלונן. אנחנו רבים המון כבר תקופה ארוכה אבל עכשיו הוא כבר רוצה צהתגרש. אני לא אשקר שזה עבר לי בראש לא פעם... אבל אני לא שלמה עם זה. אני לא רואה את בחיים שלי לבד בלעדיו, מגדלת את הילד לבד. מרגיש לי שעוד לא ניסינו ולא עברנו מספיק. מרגישה שאם נתגרש יגדעו לי כל החלומות לבית ואני כל כך ריצה עוד ילדים. האם אפשר לתקן את הבור הזה???? לגרום לו לשנות את המחשבה? או פשןט לתת לו ללכת???