חייבת חוות דעת על יציאה של תינוק(תמונה) זה נראה לכן תקין ? כבר פעם שביעית שעשתה מאתמול לקחת לרופא ?

מאוד מעצבן מה זה? בכל המסעדות כשאת עם ילד תינוק לא משנה אסור לשבת בפנים...מה?? מתחילת הקורונה אומרים שילדים לא מדבקים ולא נבקים שטיות

איך מתמודדים עם חרדה בהריון? יש ימים שאני מרגישה שאני פשוט מתחרפנת. כל הבדיקות שלי תקינות, ישבתי לשיחות עם כל הרופאים (האדיבים והסבלניים) שבדקו אותי בשקיפות בסקירות וכו׳ ואכלתי להם את הראש בשאלות על כל מה שרציתי לדעת. התייעצתי עם כל העולם ואחותו לגבי מי שפיר וההמלצות לכיוון הלא היו גורפות... נשברתי אחרי שראיתי כמה סרטונים של מהלך הבדיקה וכמעט התעלפתי (ואני לא אחת שמפחדת ממחטים וכאלה) ושם סגרתי עניין מבחינתי. מאז אותו יום אני מבלה כל לילה ב״מחקר״ של זיהוי תסמונת דאון ברחם, משווה את האולטרסאונד של הילד שלי עם אולטרסאונדים של ילדים חולים, משווה את תוצאות הבדיקות וכבר למדתי בדיוק מה אומרים כל הערכים ברמה שאני יכולה להגיד לכל אחת מכן מה הסטטיסטיקה שלה רק מהסתכלות על התוצאות האחרות! אני קמה כל בוקר בוכה ותשושה מהמחקרים הליליים, מגיעה לעבודה וממשיכה בלקרוא סטטיסטיקות וסיפורי זוועה וכל מיני טעויות בבדיקות ומה לא. אני לא מסוגלת לעשות מי שפיר פשוט לא מסוגלת, כבר 4 תורים שונים קבעתי וביטלתי כי כל יום הייתי צריכה ״רק עוד יום אחד להחליט״. בעלי שרואה אותי משתגעת כבר כמה שבועות שאל אותי אתמול ״האם בדיקת מי שפיר תרגיע אותך? אחרי זה תהיי שקטה? כי אני אעשה כל מה שצריך בשביל להרגיע אותך בשביל לעשות את הבדיקה - בתנאי שאחרי זה תהיי רגועה״ ולקח לי פחות מ3 שניות לענות לו ״לא, כי אז סביר להניח שאהיה בחרדה של לידה מוקדמת, אפסיק לזוז וללכת ואשאר במיטה מפחד. ברגעים שלא אהיה במיטה אהיה במרפאה ואבקש אולטרסאונד כל יומיים״ ואז הבנתי שאני פשוט סובלת מחרדה קשה. אני טיפוס חרדתי מאוד אבל זה תמיד היה נשלט, תמיד ידעתי איך להרגיע את עצמי ולהגיד לעצמי ״די תעברי הלאה״, אבל אני מרגישה שבגלל שההריון זה משהו שההתעסקות בו כ״כ גדולה (גם מבחינה אישית וגם מבחינת הסביבה) שאני כל הזמן נשאבת לחרדה בחזרה. השעות בהן אני שוכחת שאני בהריון הן הטובות ביותר. דיברתי עם אמא שלי על הנושא והיא אמרה לי משפט שרץ לי בראש כל היום ״מחשבה יוצרת מציאות - תמשיכי לחשוב דברים רעים ובסוף הם יקרו״ ואני מסכימה איתה אני פשוט לא יודעת איך לעצור את עצמי, אני מרגישה שיצר רע של חרדה השתלט עליי. אני רואה מלא בנות נהנות מההריון, מתעסקות בשטויות כמו צילומי הריון וכאלה ואני כאילו מגיבה להן בראש ״זה מה שחשוב עכשיו כשיש כל כך הרבה סכנות?!?!״ אשמח לכל עזרה, טיפ, רעיון איך להרגע וכמובן - אמפתיה והזדהות מי שיכולה להגיד לי שאני לא לבד בחרא הזה... נמאס לי שכל פעם כשבעלי מדבר על ילד נוסף בעתיד הקרוב אני אומרת לו ״אני חוזרת לגלולות ואתה גם שם קונדום כדי שזה לא יקרה יותר בחיים אני לא אעמוד בזה שוב״ הייתי רוצה לשמוח ולתכנן איתו עוד מלא ילדים... ☹️

אני 3 שבועות אחרי לידה מרגחשה שאני רוצה לעזוב הכל וללכת, לא טוב לי, לא כיף לי, אני מתחרטת שהבאנו עוד ילד בהפרש כזה קטן מרגישה שאני לא מסוגלת לעמוד בזה נפשית יותר כל הזמן בוכה ובעלי לא מבין אותי, אני עם 2 ילדים בבית בהרדמות ומקלחות כל יום לבד כי הוא עובד ואין לי עזרה אני מותשת אין לי משפחה אין לי עבןדה , עם בעלי גם זוגיות אין מרגישה שאין טעם לכלום כבר

לבעלי יש ידידה שאני והיא לא מסתדרות ושונאות אחת תשנייה. השאלה שלי היא: האם כדאי לרשום לה משהו למען זה שבאמת אפרוק את מה שחושבת זה מה שאני רוצה לרשום: "היי בוקר אני יודעת שאנחנו לא מסתדרות וחשוב לי כן לנסות להסתדר איתך אבל כל פעם את רוצה את בעלי לבד" "וזה לא מכבד אותי " ואני יודעת שאין בינכם כלום אבל עדין זה קצת פוגע בי. אני רוצה שנסתדר וניצא עם הילדים ונהנה(גרושה) אבל את כל הזמן רוצה אותו לבד מה אומרות כדאי? קצת מעליב אותי העניין איתה ועם בעלי אי אפשר לדבר כי כל הזדמנות שנייה אני מקללת אותה בפניו

תקשיבו, שזיפים מיובשים זה החיים! כל כך מקל על עניין השירותים בהריון! ממליצה מאוד 😄