היי אשמח להתייעץ איתכן אני כרגע בחודש שמיני רוב ההריון הייתי בשיכאון, מן מרה שחורה כזאת שלא עוברת, כמובן שנלחמתי ולא כל הימים היו אותו דבר.. אבל רוב רובם היו הרבה כעסים, עצבים, בכי, עצב עמוק מאד , והרגשה גדולה של בדידות. אני לא רוצה להיכנס לזוגיות שלי ומהן הסיבות שהייתי ככה כי זה לא רלוונטי, אני כבר בסוף ההריון בעזרת השם ומחכה כבר ללדת, לבייבי שלי שיאיר לי את החיים ואני אאיר לו❤ מכיוון שהייתי מאד מוטרדת מהדברים שעוברים עלי, לא עברתי את ההריון כמו שרציתי עם הקפדה להשמיע לו מוזיקה, לדבר איתו הרבה, לעשות ספורט... קראתי קצת על דיכאון בהריון וממש צר לי וקשה לי להודות שהתסמינים מאד מקבילים לכל מה שעברתי ועוברת. היום אני קצת יותר בסדר אני באמת נלחמת על כל חיוך וטיפת שמחה. אבל אני מפחדת ממש .. קראתי שזה מסוכן לתינוק (!) הבדיקות שלי בסדר, התינוק בסדר.. אבל מבחינה נפשית, האם הזקתי לו? האם יש מישהי שעברה גם דברים דומים וילדה את התינוק והכל בסדר איתו היום? לא רק מבחינה פיזית גם מבחינה נפשית ומנטאלית וכל מיני כאלה... אשמח מאד לתשובות, תודה ❤