קצת ארוך ואני אובדת עצות וצריכה את העזרה של הקבוצה, בבקשה לא לשפוט אותי כי שיפוטיות לא רלוונטית כרגע, אני פשוט צריכה עזרה. כשהתחלתי לצאת עם בעלי אמרתי לו שהייתי בהריון מהאקס שלי ושהייתה לי הפלה טבעית בשבועות ממש מוקדמים - לא חשוב למה אמרתי לו את זה אבל מה שחשוב הוא שבעצם זה בכלל לא נכון ושחוץ מההריון הנוכחי אף פעם לא הייתי בהריון ואף פעם לא הייתה לי הפלה. לא תיארתי לעצמי כשהתחלתי לצאת איתו שהיחסים שלנו יהיו כל כך רציניים ושנתחתן ושנבנה חיים ביחד וזאת גם הסיבה ״שהרשתי״ לעצמי להגיד לו שעשיתי הפלה (שוב, משהו שהוא לא נכון בכלל). איכשהו נפלתי לתוך הבור הארור הזה של השקר המטומטם הזה והייתי צריכה לבנות ״סיפור״ שלם מאחוריו כמו - שרק אמא שלי יודעת ושהיא השביעה אותי לא לספר לאף אחד על זה כי זה עניין פרטי שלי, כמו שההפלה הייתה טבעית ללא התערבות של כדורים וכאלה ועוד ועוד... מפה לשם - ״בעלי יודע ״שעברתי הפלה״, הוא בטוח שאמא שלי יודעת על זה ופשוט לא מדברת על זה ולא רוצה שמישהו ידע, ובניהם אף פעם לא היה שיח על זה. הבעיה היא - אני בהריון בחודש שביעי ואני יודעת שבעלי מאוד רצה לעשות פדיון הבן אבל בגלל ״ההפלה״ שעשיתי אנחנו לא יכולים והוא ממש התבאס, אני אף פעם לא התחברתי לרעיון של פדיון הבן, כשנכנסתי לברר על פדיון הבן בגוגל ראיתי שאם הייתה הפלה עד שבוע 8 אפשר לבצע פדיון הבן בלי שום בעיה כולל הברכות ובשיא הטמטום שלי באתי לבעלי ואמרתי לו שההפלה שלי הייתה לפני השבוע ה8 ושאנחנו יכולים לעשות פדיון הבן כמו שהוא רצה אבל כשראיתי את סדר הברכות ראיתי שבאיזשהו שלב שואלים את האמא האם זהו בנה הבכור הראשון או שבעבר עברה הפלה ואז הבנתי שאני עדיין בבעיה. שורה תחתונה - נכנסתי לתוך מערבולת מטומטמת שאני חייבת למצוא דרך לצאת ממנה, אני מנסה למצוא סיבות לאיך אני מתחמקת מפדיון הבן בצורה יפה ואלגנטית מבלי להתוודות על השקר שלי כי הנישואים שלנו ככל הנראה יצפוצצו בגלל זה. שוב בבקשה בלי לשפוט ובלי לצאת עליי, אני כותבת פה כי אני באמת צריכה עזרה ועצות.