סתם מחפשת מקום לפרוק כי אני כבר משתגעת. הילד פשוט לא נרדם בשום צורה שהיא לא על הידיים. אני כבר מרוזקת היד שלי כואבת ברמות ואני לא מצליחה להרים אותו יותר מכמה דקות מרוב הכאב ככה שגם את ההירדמות בדרך הזו אני הורסת לו. נרשמתי להרצאה בזום והייתי הכי אופטימית בעולם ונחושה ואמרתי לבעלי קדימה אני מרגישה שילך לנו שנצליח.... הכל התפוצץ לי בפנים. לילה ראשון סבבה לקח שעה ורבע נרדם, יום למחרת כבר פחות וחשבתי לי זהו גילינו את השיטה. אחרי שלושה ימים זהו רק צרחות וצווחות. השכנים בטח חושבים שאני מתעללת בילד, הוא רק קואה אותי מתקרבת מתחיל לצרוח. מתהפת נעמד על שש, עושה הכל רק שלא אגע בו ואעזור לו. ובעלי לא מבין את הקושי שלי. אומר לי כן גם לי הוא צורח אבל לא לוותר לו, וואלה... אני זו שאיתו בוקר צהריים ערב כל יום, אני לא אוכלת לא עושה פיפי אפילו מרוב שאין לי זמן כי אני עסוקה רק בשינה שלו. הוא לא מבין שאני אומרת לו שאיתו ואיתע הילד מתנהג בצורה שונה חושב שאני מגזימה,וחייבת להיקגע יותר ולהיות סבלנית. בינתיים הילד חזר להירדם רק על הידיים ואני רק בוכה כל היום ובריבים עם בעלי שלא מבין אותע. מצטערת על האורך אבל לא מצאתי מקום אחר לפרוק בו.