ממש קשה לי עם בעלי אנחנו לא מפסיקים לריב ופשוט לא טוב לי איתו ובכלל מרגישה בדכאון בזמן האחרון. היום פשוט כמעט כל משפט יצר ביננו ויכוח בלתי פוסק. יש לנו בבית תינוק בן שנה וכרגע אני בהריון אני עובדת ובעלי לא. אני מאוד הורמונלית וגם ככה קשה לי עם ההריון ועוד ילד קטן בבית שצריך לטפל ומרגישה שבעלי לא יודע להכיל אותי ולהרגיש אותי. צורח עלי סתם כי בא לו להוציא את העצבים שלו עלי ומרגישה שאני השק חבטות שלו. הריבים סובבים בעיקר סביב מטלות הבית, אני מצפה ממנו שיעשה דברים מסוימים והוא מבחינתו קשה לו והוא עושה מעל ומעבר וכל אחד רואה את הצד שלו וזה יוצר פיצוץ על כל דבר קטן ברמה שהוא ייצא עלי ויקטר בלי סוף אם אבקש שירים מוצץ מהרצפה כי קשה לי להרים. היחס שלו כלפיי מאוד מרחיק אותי ממנו ומוריד לי ממנו מאוד , מרגישה שהאהבה מאוד דעכה אם בכלל קיימת, התקשורת ביננו מאוד רדודה והרבה פעמים מגיעים למצב שאנחנו זורקים באויר " אז לא מתאים בואו נתגרש". מעולם לא ישבנו ודיברנו על זה ברצינות אבל מצד אחד מאוד קשה לי איתו, הוא לא רואה אותי לי יש ציפיות ממנו והוא מבחינתו מאוד בשלו ומצד שני יהיה קשה לי לראות את עצמי לבד בטח בשלב כזה שאני בהריון ועוד עם תינוק קטן בבית. אבל תמיד חושבת לעצמי למה מגיע לי היחס הזה?! אני ראויה ליחס טוב, שיפנק אותי שיקח יוזמות ויקח חלק במטלות הבית בלי שאבקש מאתיים פעם ואגיע לעצבים. הוא לא עובד כרגע ולכן הציפיות ממנו עולות כאשר אני עובדת בעבודה קשה מגיעה הביתה סחוטה צריכה לטפל בילד ועוד אחרי זה בכביסות, בישולים, כלים נקיונות וכד'... זה רק אצלי ככה הריבים?? אולי אני לא לוקחת דברים בפרופורציה ? מרגישה ממש מתוסכלת ברמה שלפעמים לא רוצה את ההריון הזה ולמה הגעתי למצב הזה כשהקשר ביננו לא מספיק חזק ויציב. טוב חפרתי ..