עוד כמה ימים הקטנה שלי נכנסת לגן.. כמעט בת חצי שנה... ילדה ראשונה. אני יודעת שאני אמורה לשמוח ולהתרגש, אבל אני ממש לא. קודם כל אני חרדה לשלומה, עם כל הסיפורים שיש היום, היא גם נכנסת להיסטריה כשהיא לא רואה אותי וכואב לי הלב מהמחשבה שהיא תבכה ותרצה אותי ואני לא אהיה שם והיא לא תבין איפה אני ולמה אני לא באה... קשה לע ממש ואני חייבת עצות מכן איך לעבוד על עצמי כדי שזה יהיה יותר קל, מהניסיון שלכן. כמובן שאני עושה לה הסתגלות ולא ישר על ההתחלה יום שלם אבל עדיין, 3 דקות היא לא רואה אותי ובוכה עד כדי חנק...🙏
אמהותאמהות
💬17 תגובות

תגובות (17)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי11 בנובמבר 2020 בשעה 18:22
.
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי11 בנובמבר 2020 בשעה 18:36
היי! קודם כל אני ממש מבינה את החשש (אני בהריון ראשון אבל הייתי גננת של קטנטנים בגיל של הקטנה שלך). בתור אמא לעתיד, אני מזדהה מאד עם התחושות שלך! בתור גננת, אני יכולה להגיד לך שהילדה שלך תיהיה בסדר גמור, בגן יש כל כך הרבה גירויים, עניין, שמחה ואהבה שאני בטוחה שהיא תיהיה בידיים מצוינות. לגבי כל מה שקורה עם המטפלות, זה הופך את הבטן לחשוב שאולי יש מטפלות כאלה בתוך הגן של הבת שלך (ושל כולנו), אבל לא כולן כאלה. ההפך הוא נכון, רובן עובדות מהלב והנשמה. אוהבות ומחבקות ילדים, ומבינות את המשמעות ותחושת הסיפוק שבעבודה כזו. מה גם שאת לגמרי יכולה להיות עם יד על הדופק, דווקא בגיל של הקטנה! זה גיל שברגל שהיא תעבור את ההסתגלות את תוכלי לברר ולהתקשר ולחפור לגננת (ואם היא גננת טובה ומכילה היא תכיל אותך ותבין אותך). נחזור לילדה, ברגע שאת תשדרי לה ביטחון, ותיהיי קולית לגבי זה..הכל ילך חלק יותר. ואת תראי את ההתפתחות שלה, והגדילה וזה חשוב באמת להבין שכסר מהגיל הזה ההתנסות החברתית הזו כל כך חשובה להמשך. לביטחון שלה. אז פשוט תהיי בטוחה בעצמך, ואל תראי לה שאת מבועתת ושכואב לך. יהיה בסדר מבטיחה!❤️
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי11 בנובמבר 2020 בשעה 18:43
קודם כל תודה על העידוד!❤ מה אתן עושות בימים הראשונים כשמגיע תינוק חדש פיצפון? מה אתן עושות אם הוא בוכה בהיסטריה ורותה את אמא? אני נגיד לפני שבוע השארתי אותה עם השכנה שלי (שהיא גננת!) ל5 דקות בדיוק והיא צרחה את חייה עד שממש נחנקה (על אמת!) ועד שלא הגעתי והחזקתי אותה היא לא נרגעה.. וזה החשש העיקרי שלי.. מה הן יעשו איתה??
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי11 בנובמבר 2020 בשעה 18:53
אצלנו ההסתגלות היא בערך שבוע.. ביום הראשון והשני היא נמצאת חצי שעה שעה בגן... בדרך כלל בגיל שלה יש בכי כמובן, אבל הוא גם מפסיק באיזשהו שלב (אם יש מוצץ או שמיכה או דובי או משהו שהיא אוהבת במיוחד אז לעזור לה עם זה) והיא על הידיים בדרך כלל שלי ולא של המטפלות שלי. אנחנו בדרך כלל על שטיח פעילות, עם משחקים וכל הילדים ביחד. אם זה יותר מידיי בשבילה, אני קמה איתה, מסתובבת, מתווכת לה את המצב, מכילה אותה..נותנת לה חום, אהבה, מגע, ביטחון. חשוב שהקשר שנבנה יהיה ביני לבין הילדה ולא בין מטפלת אחרת, כי בימים הראשונים חשוב לי לראות באמת איך היא מסתגלת ומה אני אומרת לאמא (בסופו של דבר זאת אני מול ההורה ולא המטפלות שלי). בדרך כלל הבכי נפסק, אם הוא לא ויש ממש מצב של חנק, מתקשרים להורה. הייתי ממליצה לך ביום יומיים הראשונים להשאר באוטו או בסביבה. אבל אחר כך כבר תסמכי על הילדה שלך שהיא מסוגלת להיות בסדר! ככה זה ילדים, הכל בסדר איתם ברגע שמשחררים אותם 🙏🏼❤️

רוצה לראות תגובות נוספות?

הורידי את אפליקציית פורטי לצפייה בכל התגובות

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך