שאלה אני שבוע 32 פלוס 4 הריון ראשון. מאתמול כולל היום יש לי לחצים למטה והרגשה כאילו התינוקת עוד שנייה יוצאת. האם תקין? או שללכת לבית חולים? אני לא כל כך יודעת מה לעשות

תנועות ..

אוף, מי לא מצליחה ליהנות מהאימהות כמוני? אני מתה על הילדה שלי אבל קשה לי... כתבתי כאן בעבר, הילדה שלי קטנטונתב לא עולה טוב במשקל, כבר בת 4 חודשים ועדיין לא שוקלת 5 קילו!! בהנקה אוכלתקצת ומפסיקה, במטרנה אוכלת גג 60, והיא בוכה המון, רוצה רוב היום ידיים...וקשה לי שהיא סובלת...יש לנו רגעים נפלאים ביחד, היא צוחקת, מתהפכת כבר אפילו אבל אני לא מצליחה להגיד "כיף לי, אני מאושרת"...היום לדוגמה ישבתי בבית קפה עם חברה והבן שלה שהוא בדיוק באותו הגיל, והוא ישב רגוע כל כך ונינוח, ושלי פשוט רצתה ידיים כל הזמן...גם אחרי אוכל...ואני לבד כל היום עד שבעלי חוזר וזה לפעמין מביא למצבי קצה שאני מרימה את הקול ומבקשת ממנה סבלנות והיא כזו מסכנה כי למעשה אני צריכה את הסבלנות...אני במעקב עם התזונאית ועם הטיפת חלב אבל זה לא עוזר...היאצגם מתקשה להרםות ולישון, בוכה בטירוף כשהיא עייפה וךא נרגעת בקלות..רוצה רק אותי וצורחת לבעלי...ולדעתי יש לה גם קושי בעיכול ונתנו לי תור למרפאה של הפרעות אכילה לילדים רק לעוד 3 חודשים!! שזה לא הגיוני לחכות כל כך הרבה!...אוף הייתי חייבת לפרוק..אני עצובה בשבילה ובשבילי...רוצה שהילדה שלי תהיה שמחה ושתהיה לי חווית הורות מדהימה ולא כזאת מתסכלת כמו עכשיו

קרובה ל39 ,קיימנו בצהריים יחסי מין וכואב לי נוראא הגב התחתון בקושי יכולה לעמוד או ללכת.. אין לי צירים אבל. יש מה ללכת להבדק או סתם חבל?

בזמן האחרון אני קולטת את כל הטעויות שעשיתי בקשר עם בעלי. לא יודעת מה פתאום קבלתי שכל, אבל זה ממש מכה בי גורם לי להרגיש רע, אני בוכה מלא בימים האחרונים, סתם ככה באמצע היום. למשל שעברתי בתחילת הנישואין לגור אצל חמתי ביחידת דיור ממש לא נוחה, שחשבתי שהמשפחה שלו היא כמוני , שעזרתי ונתתי מעצמי יותר מידי, שלא התחשבתי ברצונות שלי ובאתי תמיד לקראת בעלי, שאחרי הלידה התביישתי לבקש התחשבות, שלא עניתי לחמתי כשהגזימה.. זה גורם לי מועקה! מרגישה תמימה וחסרת נסיון. לא מצליחה לשחרר את המועקה הזאת ומרגישה שהיחסים שלנו יכלו להיות עם פחות קשיים אם הייתי פחות טובה מידי, וקצת יותר מתחשבת ברצונות שלי.

שבוע 6+1. היום הייתי האולטרסאונד ראשון ועדיין אין דופק? הגיוני?