דעתכן בנושא: קצת ארוך. אבל אשמח שתקראו ותגיבו את דעתכן הכנה בנושא. זה ממש חשוב. תודה. רבתי עם בעלי עכשיו בגלל שביקשנו מסבתא שלו פעם ראשונה שתעשה עבורינו טובה. (אני ובעלי ביחד כבר כמעט שש שנים ביחד) פעם ראשונה שבכלל פנינו אליה עם בקשה כלשהי. וכמובן, שאנחנו לא מעניינים אותה, ויש לה סדר עדיפויות אחר. בקיצור לראשונה מזה שנה וחצי, תיכננו לצאת רק שנינו לשבת קצת עם חברים. וביקשנו להגיע לישון אצלה ולהשאיר את הילדה לישון אצלה בזמן שניהיה אצל החברים. (מרחק של קמ וחצי ממנה) היא טוענת שבעלי הוא הנכד האהוב עליה. והבת שלנו, היא הנינה הראשונה במשפחה. ציפיתי ממנה להתלהבות רבה בעניין. אבל נראה שהרעיון לא מוצא חן בעיניה. הסיבה, הבן הנרקומן שלה (לשעבר) מתכנן להגיע עם הבנות של אישתו ואחת שלהן משותפת אליה באותו סופש.(והוא לא יציב, הוא יכול לשנות את ההחלטה שלו אלף פעם) בעלי צעק עליי ואמר לי שאני חיה בסרט שכולם חייבים לי משהו, ושכל העולם סובב סביבי והבקשות שלי. מזכירה שוב, שמעולם, בכמעט שש שנים האלו לא ביקשנו מהסבתא כלום!!!!(למרות שבעלי עזר לה רבות במהלך השנים שאנחנו יחד... ולפני שנה במעבר דירה, בצביעה, בפירוק רהיטים והרכבתם.. כשהבן שלה לא עשה עבורה כלום. ) באופן כללי בלי קשר אני מרגישה שהמשפחה שלו לא בקטע של לעזור לנו ולתמוך בנו. לעולם לא הציעו שנשאיר את הילדה אצלם ונלך לאנשהו רק שנינו. אני ממש לא חושבת שהם חייבים לי משהו חס וחלילה. ואם לא הישיבה עם החברים(בגלל מעבר לדירה חדשה), כנראה שגם לא היינו מבקשים כלום. כי אני מרגישה שכל פעם שנבקש משהו בסגנון נקבל סירוב. אתן חושבות שבקשה כזו אחרי כלכך הרבה שנים ביחד, היא לגיטימית או מוגזמת?