היי בנות.. ממש צריכה עידוד .. אני נשואה שנתיים עם ילדה בת 8 חודשים. בעלי חייל בקבע ומשרת רחוק מהבית באזור הדרום, אנחנו גרים באזור המרכז. מאחרי הלידה אני לא כל כך נמשכת אליו.. לא באלי לנשק אותו, אין לי כוח אליו, אנחנו מתווכחים על שטויות ואני פשוט מבואסת מזה.. הוא ריגשי כזה ולא בנאדם של שיחות עומק וכאלה.. וכשאני מתחילה לדבר אז זה מתגלגל לנושאים אחרים ולו אין ממש ראש לזה.. וזה ממש מקשה עליי אני כל השבוע (לפעמים שבועיים) עם הילד לבד, כשהוא בר הוא באמת מרדים, מאכיל ומחתל אבל זה מרגיש לא מספיק. אני אומרת לו כמה שאני מעריכה ומודה לו על זה אבל זה פשוט מרגיש לא מספיק. בנוסף קשה לי להאמין לו ולסמוך עליו. אני מרגישה שהוא פוזל לצדדים לפעמים, שהוא לא מסתכל רק עליי.. אבל כשאני אומרת משהו בנושא הוא ישר אומר שהוא נשבע שהוא אוהב רק אותי ושאני הכי יפה בעיניו.. (היה לנו לפני הנישואים איזה עניין שהוא שבר לי את האמון כמה פעמים ובכל זאת אחרי הכל סלחתי והתחתנו, לא הגד או משהו אבל שבר לי את הלב.) מרגיש לי שאנחנו לא הכי קרובים, שאנחנו מבזבזים את הזמן ביחד ולא עושים עם עצמנו משהו... התחלנו לקרוא שמירת הלשון(הלכות לשון הרע) ואמרנו שכל יום נקפיד ונקרא וזה יהיה זמן איכות. מפה לשם כבר שבוע וחצי פספסנו אחרי שהקפדנו שבוע והוא לא אומר כלום. אני מתוסכלת, מבואסת, מרגישה לבד הרבה פעמים ובאמת עצובה. בבקשה תעזרו לי איך לשפר את הזוגיות, אני ממש מרגישה רע