אולי כאן אוכל לפרוק. אני בת 23...נשואה פלוס תינוק בן חצי שנה. חיים אורח חיים דתי ואני עם כיסוי ראש מלא והולכת כמובן בצניעות. אחרי הלידה עברתי הרבה, התקפי חרדות קשות מאוד, דכאונות ולאט לאט זה עבר לי. אבל השתנתי המון מאז. הייתי אדם מאוד שמח וחייכן. היום אני כבר לא. צוחקת כשצריך וזהו, מנהלת בית. יש לי בעל מקסים ויש לי בן נסיך. תכף חוזרת לעבודה אבל בגדול לא מוצאת את עצמי. יש לי משבר אמונה מאוד גדול עד כדי כך שאני כבר לא יוצאת בזה שום הנאה ואני עדין איך שאני נראת חיצונית כי ככה אני רגילה אבל לא מתוך רצון ואהבה. באלי להגשים את עצמי, את מי שרציתי להיות. לשחק, לשיר ולטייל. באה מבית ששומר שבת אבל התחזקתי עם חברה שלי בגיל 14 ומפה זה כבר היסטוריה... וזה כבר הושרש בי והיום אני שואלת את עצמי אם עשיתי את זה כי רציתי או בגלל חברה שלי כי הכל היינו עושות יחד. היא חרדיה היום בירושלים. אני כל יום בוכה ומרגישה שאני לא אוהבת את חיי. מקנאה כשאני רואה סרטים בשחקנים ובכל המכלול הזה. ופעם ראיתי בזה הבל הבלים אבל היום הלב שלי צמא לזה. מרגישה שאני כל כך שונה היום... רחוקה ממי שהייתי לפני חצי שנה. מרגישה שאני הולכת ונעלמת בעצמי ובאלי לחיות כמישהי אחרת. וכן, לצערי לא חיים דתים. זה לא הולך ביחד.