בנות בבקשה נמאס ליי!!! אני חודש וחצי אחרי לידה עם כאבי קיבה והתקפים חזקיםם שמשתקים אותייי 3 פעמים ביקרתי רופאים ומיון וכולם אומרים שזה נ ו ר מ ל י אחרי לידה!!! שהסוגר של הוושט חוזר למקום וזה יעבור..אני מתפחלצת!! חוץ מלנטון לא נותנים לי כלום..אני משתתקת להרבה שעות ולא יכולה לטפל בילד..כןאבת לי כל הריבה למעלה יחד עם החזה והגב ומרגישה שעומדת להתפוצצץ ולא נושמת! בבקשההה מישהי שהיה לה ןעבר או מישהי שאמרו לה מזההההה ויש טיפוללל אני אפילו לא יכולה לבכות אני לא מצליחה לנשום
הריון ולידההריון ולידה
💬7 תגובות

תגובות (7)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי20 באוקטובר 2020 בשעה 05:47
אני זוכרת שאחרי לידה היו לי כאבי תופת גב בטן חזה וזה היה ככה חצי שנה בערך אני ממליצה לך לנוח במידה וזה בלתי נסבל אולי לשמוע עוד חוות דעת? אל תשכחי שכל האיברים חוזרים למקום ובגלל זה יש כאבים מאחלת לך להרגיש טוב והמון מזל טוב
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי20 באוקטובר 2020 בשעה 05:49
לכי לעוד חוות דעת. אם את כל כך סובלת זה לא בראש שלך. אל תתביישי לפנות לעוד רופא גם בהתייעצות פרטית. חבל לסבול
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי20 באוקטובר 2020 בשעה 06:17
אור ככה היית חצי שנה? אני מושבתת לכמה שעות ....לא מצליחה לנוח בשכיבה זה מתגבר ..שני אני לא יודעת לאיזה יעוץ פרטי ללכת כל רופא משפחה/גסטרולוג ואפילו בטרם אמרו לי אותו הדבר
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי20 באוקטובר 2020 בשעה 06:22
אל תוותרי. תבקשי את כל הבדיקות לזה. תבקשי נקסיום. זה כדור חזק שעוזר. ושלא יתנו לך פחות מ40 מג

רוצה לראות תגובות נוספות?

הורידי את אפליקציית פורטי לצפייה בכל התגובות

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

טריגר תמונה בתגובות התמונה שאעלה, היא תמונה של עובר בשבוע ה13 להריון. אני יודעת שזה יעשה רע לחלקכן כאן, לכן מי שלא מסוגלת, שתעבור לפוסט הבא. זהו חלק ממעגל החיים והמוות. ועם כמה שזה קשה לחוות אובדן, במיוחד לנו הנשים. עם כל ההורמונים שמשתוללים לנו בגוף, חשוב לדעת גם להיפרד כראוי. ולטפל בנפש הפצועה, בחור בלב שנוצר. אפילו שאי אפשר להרגיש את העובר בשבוע כזה מוקדם. זה עדיין יצור חי שהתחיל לגדול ולהתפתח בתוך הרחם שלך. וברור שמהרגע שגילית על ההריון, התחברת אליו. וברור שהוא הפך להיות חלק ממך. אבל הגוף האנושי לפעמים עושה תהליכים פיזיולוגיים על מנת לשמור על בריאותינו. לפעמים העובר שברחם, מפתח בצורה לא תקינה, ועם כמה שזה עצוב וכואב, עדיף שיסיים את המסע שלו בשלב כזה מוקדם, ולא בשלב מאוחר יותר של ההריון או אחרי הלידה. כי הכאב יהיה עצום יותר. כל אישה שחווה הפלה או לידה שקטה, חווה אובדן. ומותר לה והיא צריכה להתאבל. הכי חשוב לדבר על זה. לפרוק את הכאב הזה החוצה. לא לפחד לשתף את האנשים שקרובים אלייך בכאב העצום שאת חווה. כל אישה כזו, צריכה לעבור את חמשת שלבי האבל כדי להצליח לחזור לעצמה עד כמה שניתן. כל אחת בקצב שלה ובזמן שלה. לא לזרז תהליכים כאלו. הנפש צריכה להחלים. הצלקת בלב צריכה להתאחות. כל אישה שחוותה אובדן כזה, את לא לבד. יש המון נשים כמוך. זהו נושא שלא מדברים עליו. זהו נושא כאוב להמון נשים. אבל אם הייתה יותר מודעות, ואם הדרך להחלים מהאובדן הייתה מתנהלת בצורה אחרת, זה לא היה "מביש" לדבר על זה. קראתי על נשים שכתבו שזה בגלל שהגוף שלהן דפוק. או שהן אשמות. אז לא. ממש ממש לא. את לא אשמה. והגוף שלך לא דפוק. ההפך. הגוף שלך כלכך חכם, והוא יודע שהעובר הזה לא צריך להיוולד. אולי מלכתחילה העובר התפתח בצורה לא תקינה. עם שלל בעיות גנטיות ופיזיות? הגוף שלך ידע "להיפטר" מעובר שכנראה לא היה בר מחייה. לעובר נמנע סבל מהלגיע לעולם הזה ולסבול. ואת כאישה, כאמא(כי מהרגע שנקלטת להריון הפכת לאמא) לא צריכה להאשים את עצמך. תאהבי את עצמך יותר. תעריכי את עצמך יותר. תיהי שלמה עם עצמך ועם כל מה שקורה. לטוב או לרע. ואל תשכחי, את לא לבד. אל תשכחי, את לא אשמה, והגוף שלך לא דפוק❤🤍
הריון ולידההריון ולידה
💬3 תגובות👍2 לייקים