רוצה לפתוח ולדבר מהלב קשה לי! מודה, לא טוב לי ! אני מרגישה שאני נחנקת ,נמחקת מהאני שלי.כמו רובוט עם חוטים אפילו לא חשמלי. תניקי,תאכילי,תקלחי,תקפלי,תסדרי, תבשלי,תחבקי,תנשקי תדאגי... די מאיפה הכוחות? מתכנסת עם עצמי בלילות בדיכאון ביום נחייך בלי חשק, נעמיד פנים שהכל בסדר... אבל לא הכל בסדר! בבית חופשת לידה זה הכי כיף אז הלכתי, טיילתי, עשיתי סיבוב לנפש ו... חזרה לשיגרה הדוחקת מודה על מה שיש לי שני גוזלים שתכף אשכח את כל שלבי ההתפתחות שלהם כי הם גדלים וזה חולף.. אבל החיים מה איתם?המרוץ הזה רודף אותי יום יום. רוצה לנוח אני עצמי ואנוכי! לכבות את האור ולנוח בשקט ברגוע לקום כשהגוף שלי רוצה! רוצה לחבק אותם חזק ,ולומר להם היו רגועים אמא פה מחבקת ואוהבת ,תגדלו לאט אל תמהרו לאמא קשה כל היום לרוץ ..

מפחדת לצאת עם הילד :( היי, יש לי תינוק בן 3 וחצי חודשים... ואני פשוט מפחדת לצאת איתו מהבית. עד כה יצאתי איתו רק לדברים הכרחיים פה ושם, אבל אין לי אומץ לצאת איתו לקניון או לבית קפה. מפחדת שיתחיל לצרוח בטירוף או לא יודעת מה.. אמא שלי גם לקחה אותו כמה פעמים לסבים והוא צרח לה בטירוף ברחוב.. פעם אחת הוא תפס אותי עם צרחות אימים באמצע הרחוב לא הצלחתי להרגיע אותו וכולללללםם הסתכלו. זה מביך אותי מאוד אני בן אדם שמאוד לא אוהב תשומת לב בציבור. רוף מבאס אותי להרגיש כל כך מוגבלת רואה מליוני אמהות עם עגלות בבתי קפה

דחוף תגידו קורה לילדים שלכם ( 4 חודשים) שהם מכניסים ידיים לפה ונחנקים? גם לפעמים מתוך שינה?

שבוע 27 - הייתן הולכות לבדוק אם במהלך היום הרגשתן משמעותית פחות תנועות מבחינת תדירות ובעוצמה? אציין שכן הרגשתי אבל מעט ביחס למה שאני רגילה בשבוע האחרון...

בא לי קצת לפרוק- אני אחות בבית חולים כבר 3 שנים. קורעת את התחת בכל משמרת בשביל לעשות את העבודה הכי טוב שאפשר, ומעבר. לא מסתכלת רק במשבצת שלי, אלא עושה גם עבודה של אחיות אחרות כדי לעזור. בכל זאת, אנחנו צוות וחשוב להושיט יד. בגלל זה קרע לי את הלב וחתיכה מהנשמה כשהאחראית אמרה לי, בדרך אגב כזה, שמישהו התלונן שאני איטית מידי ולא עובדת מספיק. אמרה לי גם שהיא לוקחת בערבון מוגבל מה שאמרו לה, כי היא יודעת מי ומה אני. מעניין אותי לדעת מי החוצפן שהלך לאחראית מאחורי הגב במקום לבוא ולהגיד לי בפנים את מה שיש לו. מעניין אותי לדעת למה. מה עשיתי רע למישהו? תמיד שמרתי על יחסים מקצועיים וכמעט ולא נפתחתי בשביל לא להתערבב ולא להיפגע, אבל בכל זאת משהו בתוכי נהרס. איבדתי את תחושת האחדות ואחווה שחשבתי שיש לי עם כולם. ולא יודעת למה היא סיפרה לי את זה בכלל, אם היא לא מתייחסת לדברים. אז אנסה להמשיך ולהתנהג כרגיל, אבל זה יכרסם בי לעוד הרבה זמן. לא יודעת איך להמשיך מכאן ואיך להתנהג עם הצוות. פשוט חוצפה וכפיות טובה

היי האם מישהי משתמשת בגל הזה לפנים? עוזר? האם מייבש? יש צורך בקרם לאחר מכן?