אני הולכת להתוודות על משהו ממש מבייש. אבל בא לי לפרוק או שאשתגע. ממש אשמח להימנע מתגובות שיפוטיות לקח לי המון זמן להוציא את זה ממני ואני גם ככה מתה מאשמה. יש לי בעל מושלם אוהבת אותו ורוצה איתו עד 120. אבל לאחרונה אני מרגישה שאפור לי. ויש לי דחף משוגע ובלתי נשלט לריגושים. מרגישה שבא לי שגברים ידברו איתי, בא לי לצאת לדייטים להכיר גברים. כמו פעם. לא יודעת מה עובר עליי אני במשבר גיל 30 נראה לי. לפעמים המחשבה שזהו אני עם גבר אחד בלבד עד סוף החיים בלי לחוות שוב ריגוש של התחלה ממש מבאס אותי. שונאת לחשוב ככה, הלואי שלא היו לי כאלה שדים! כי לבעלי ולי יש ממש תקשורת מדהימה ואנחנו מתאימים בול! אבל הנפש שלי לא רגועה הצדדים האפלים יוצאים. (יש לציין שאני דתיה אז בעלי היה הראשון שלי בהכל). ודבר נוסף כשהכרתי את בעלי הייתי קצת בחורה סגורה, עם השנים נפתחתי והתפתחתי ממש. ובא לי לפרוח בא לי לפרוץ! מרגישה שזה ממש חזק ממני ושיש לי פשוט נפש מתוסבכת כזאת ושזה לא באמת קשור לזוגיות שלי בכלל, ושכל זוגיות שאהיה בה אני אתחיל לחשוב מחשבות שליליות. אשמח לשיתופים מכן או לעצה טובה! ואגב אני ממש הייתי שמחה לייעוץ מקצועי אבל אין לי תקציב בכלל אז זה פחות רלוונטי.