פורקת... לפני חודש ילדתי בפעם הראשונה בגיל 34 אחרי 3 שנים של טיפולי פוריות. במשך כל ההריון דיברתי על זה שאני לא רוצה להניק בשביל שהמחזור יגיע מהר ואוכל להביא עוד ילד. היום הגיע המחזור ובעלי לא רוצה להמשיך! אומר שזה מוקדם מידי ושזה יפגע בילדה שרק הבאנו (זה התירוץ הפוליטיקלי קורקט) הסברתי לו שהביציות שלי והזרעים שלו לא משתבחים עם השנים, הסברתי שאחרי לידה זו תקופה ממש פוריה ואם יש לי אפשרות להיקלט בלי לעבור את כל הטיפולים שוב זה הכי מבורך בעולם, אבל הוא לא רוצה. חושב שאפשר לחכות ולהחליט מתי שבא לנו וטאדאם! להיקלט! איך זה שאני עוברת את כל התהליך והוא עדין מגיב כאילו הכול נופל עליו?! מצד אחד מבינה אותו, גברים לא יודעים מה זה לחשוב מראש, הוא לא תיאר לעצמו מה זה ילד ואיך החיים משתנים, הוא עדין מרגיש הצפה אבל באמת! ברור שזה קשה! זה משגע אותי שכל ההריון דיברתי על זה ועכשיו הוא עושה לי את הסרטים האלה.. איך אני יכולה לעשות ככה את מה שתכננתי?! כל כך חבל לי על הזמן שיישרף! במיוחד שאני עדין עם האנרגיות של ההריון, מרגישה שיכולה לעמוד בזה! לא יודעת איך אהיה אחרי כמה שנים..