היי שרון, אשמח להתייעץ.. סליחה על החפירה מראש. אני ובן זוגי מאוד אוהבים, אנחנו ביחד שנה וקצת, לפני 3 חודשים עברנו לגור יחד.. נכנסנו להריון לא מתוכנן. עוד לא דיברנו על חתונה אפילו... אבל כן יודעים שזו אהבה אמיתית ואנו רואים עתיד משותף. בהתחלה, באופן אוטומטי אני חשבתי לעשות הפלה... כי לא תכננו ו"אנחנו עוד לא שם" הוא דווקא אמר שכדאי לחשוב על זה לחיוב.. אחרי התלבטויות ושיחות עם חברים ומשפחה, שנינו התהפכנו... אני ממש רוצה להמשיך עם ההיריון, ואצלו עלו המון חששות (מוצדקים). קבענו תור לועדה להפסקת הריון וערב לפני החלטנו לבטל, החלטנו שהולכים על זה... עם כל הפחד והחששות. מתוך הבנה כי אף פעם לא נהיה באמת מוכנים, ואף פעם זה לא באמת הזמן המתאים... אני התחלתי להתרגש ולעכל עם עצמי ולהתאהב ברעיון... חשבתי ששנינו הבנו שזה נכון וששנינו מאוד רוצים! הוא עדיין מבולבל... החברים הרווקים שלו לא בעד ורק מערערים אותו...מצד שני הוא מת להיות אבא... פשוט בגלל שלא הלכנו לפי הספר... לגור ביחד, ואז חתונה, ואז ילדים... הוא חושב שלא עברנו את כל השלבים שצריך כדי להיות מוכנים... אני הורמונלית בטירוף ובוכה מכל שטות, רק מלשמוע את המילה הפלה... מפחדת שהכנסתי אותו לזה בלי שהוא רוצה באמת ואז זה עלול להיות רע מאוד... אני רוצה שהוא ירצה את זה לפחות כמוני, ויתרגש מהסיפור... לרגעים גם חשבתי מה היה קורה אם הוא לא ירצה,, האם אני רוצה בכל זאת להביא ילד לבד?! מבולבלת, מפוחדת... מה עושים? (אנחנו דיברנו גם על ייעוץ זוגי, ממקום טוב, לקבל כלים להמשך הדרך... מאמינה שנגיע לזה בקרוב)