בנות שאלה - שבוע 34+1 העובר שלי היה בועט מלאאאא מאתמול אני מרגישה תנועות אבל לא בתדהירות של מה שהרגשתי עד עכשיו נשכבתי עד צג שמאל והוא התחיל שוב לבעוט . יש מצב בגלל שהוא גדל ואין לו הרבה מקום ?
הריון ולידההריון ולידה
💬6 תגובות

תגובות (6)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי2 באוקטובר 2020 בשעה 05:01
וואי כאילו אני כתבתי את זה... גם לי ממש ככה!!! מעניין אין לי מושג..
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי2 באוקטובר 2020 בשעה 05:03
ליב ממש בלחץ מצד אחד הוא כן זז אני מרגישה אבל הוא בדרכ חושב שהוא מסי רק בועט ועכשיו התנועות ירדו אמרתי אם הוא בועט זה כבר מראה טוב הכי הגיוני זה הגודל
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי2 באוקטובר 2020 בשעה 09:50
בול מה שעובר עליי כבר יומיים , שבוע 31.. תמיד בעט חזק וזז הרבה. פתאום ממש מורגש פחות אבל מורגש.. וגם עוצמת התנועות לא תמיד חזקה כמו לפני. במעקב תנועות יש אבל לא בעוצמה ובתדירות שהיה.
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי2 באוקטובר 2020 בשעה 14:17
צריך לרדת למיון ? או הגלל שכן יש תנועות פשוט לא בתדהירות כמו פעם לא צריך להילחץ .. מצד אחד אני מנסה להיות רגועה ומצב שני מפחיד אותי

רוצה לראות תגובות נוספות?

הורידי את אפליקציית פורטי לצפייה בכל התגובות

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

ההיסטוריה והפילוסופיה של תפיסות.הלידה בנות זמננו... אני מאוד נהנתי לקורא את המאמר הזה , שמקווה שגם אתן תהנו... http://www.leida.co.il/page.asp?id=99046 הנה טעימה קטנה.... הפיזיולוגיה של הלידה ותנוחות הלידה תהליך הלידה כולל שלושה שלבים עוקבים: השלב הראשון (השלב הלטנטי) מתחיל כאשר הרחם מתחיל להתכווץ בהפסקות קבועות וממשיך בכך עד שצוואר הרחם נפתח ומתרחב לקוטר של כעשרה סנטימטרים, פתח רחב דיו לאפשר לראש של תינוק לעבור דרכו. השלב השני מתחיל כאשר צוואר הרחם כבר נפתח פתיחה מלאה והוא מסתיים בלידה. ראשו של התינוק וגופו נעים כלפי מטה, דרך צוואר הרחם המורחב ותעלת אגן הירכיים, כדי לצאת דרך הנרתיק. השלב השלישי מתחיל סמוך לאחר הלידה, כאשר התינוק נושם את נשימתו הראשונה מחוץ לרחם. בסוף שלב זה מתנתקת השלייה מרירית הרחם ונפלטת מן הגוף באמצעות התכווצויות נוספות של הרחם.  בסקירה היסטורית ומחקרית של תנוחות לידה ניתן למנות את יתרונותיהן של תנוחות אנכיות בלידה (עמידה, ישיבה, הליכה) כשיטה זולה, בטוחה ויעילה לקיצור שלבי הלידה השונים, יכולת התמודדות גבוהה יותר של היולדת והפחתת כאבים. עד לכניסת הרופאים לתחום המיילדות, היו תנוחות הלידה המקובלות כריעה ועמידה, וכדי ללדת בצורה זו נעזרו נשים ברהיטים שונים עליהם כרעו, חבלים שעליהם נתלו, או שרפרפי לידה. המיילדת ויתר העוזרות בלידה תמכו בגופן ביולדת, נעו אִתה בקצב הסינכרוני שיצרה, אם בנענוע ואם בטלטול האגן או בהתקת משקל מרגל לרגל, וכיוונו אותה ללידה בעזרת האמצעים שהיו ברשותן.  ריץ` (1989 [1976], עמ` 179) מביאה מקורות המתארים את המעבר מכסא לידה או מתנוחת לידה זקופה ללידה על גבי מיטה בתנוחת שכיבה פסיבית כפעולה של רופאים גברים אשר הצהירו במפורש כי תנוחה זו תורמת לנוחותו של המיילד, יתרון אשר גובר, לדעתם, על חוסר הנוחות של היולדת בתנוחה זו. מצב בו היולדת שוכבת על גבה הוא אמנם נוח לאדם העוזר לה בלידה מבחינת נקודת תצפית ברורה וגישה לפתח נרתיקה, אך סותרת עקרונות פיזיולוגיים ברורים אשר מסייעים להתקדמות הלידה בצורה תקינה. דואניאס (2004) מצביעה על כך, שחדרי הלידה המודרניים בנויים כך שהמיטה היא מוקד החדר. כך, גם ללא מילים, האישה מכוונת מייד עם כניסתה לחדר לשכב במיטה על מנת ללדת. בלאסקאס (2004 [1992]) מציגה מחקרים עכשוויים אשר מראים יתרונות ברורים ללידה בתנוחות זקופות ואף תוך כדי תנועה של היולדת כגון הליכה בחדר. היא מציינת שהמחקרים הבודדים שלא מצאו בכך יתרון מסכימים שאין כל חיסרון בתנוחה זקופה ובתנועה בזמן הלידה או שיש העדפה כלשהי לתנוחות פסיביות של שכיבה. לידה בשכיבה פוגמת בתהליך הלידה, מאטה את קצב ההתקדמות, מעלה את הסיכון להתערבויות וללידה מכשירנית, תורמת לעלייה בתחושת הפאסיביות והתלות, מפחיתה את תחושת השליטה של האישה וכן מגבירה אצלה את תחושת חוסר היכולת להתמודד עם לידתה שלה.  רופא מיילד בעל שם עולמי, רוברטו קלדיירו-בארסיה, אמר: "קשה להעלות על הדעת תנוחה גרועה יותר לצירים וללידה מן השכיבה פרקדן...פרט, אולי, לתלייה ברגליים". (אצל ריץ` 1989 [1976], עמ` 213) 
הריון ולידההריון ולידה
💬6 תגובות