חייבת לפרוק קצת אני יודעת שיש כאלה שיכעסו עלי אבל אני מרגישה שאף אחד לא מבין אותי .. אני בת 18 התחתנתי לפני חצי שנה (כן כן ממש בתחילת הקורונה..) הייתה חתונה בבית יחסית לכל החתונות היא הייתה רמה מעל כי זה היה ממש כמעט כמו גן אירועים ולמי ששואלת התחתנתי ככה מהר כי לא ידעתי מתי הקורונה תגמר ומתי אוכל להתחתן נורמאלי אז פשוט עשיתי את זה אני כרגע בשבוע 11 להריון והייתי ממש בשוק כשגיליתי, ניסיתי בהתחלה לעשות הכל כדי למנוע אבל הרגשתי שזה יותר מידי דופק את הגוף שלי ואת הרחם אז פשוט הפסקתי אני מרגישה לא בשלה מספיק לתינוק וגם בגלל שלא הספקתי להנות עם בעלי ולצאת איתו לצימרים ומלונות ודברים כאלה בגלל הקורונה אז פשוט לא יצא לנו וזה מרגיש לי חסר ממש גם בגלל שאפילו לא החלטתי במה אני רוצה לעסוק או ללמוד או לעשות משהו עם עצמי כי אני לא רוצה להיות בת 30-40 ולא עשיתי עם עצמי כלום ואני יודעת שאפשר לעשות את זה עם ילדים אבל זה לא אותו הדבר כמו שאת לבד בבית ואין לך דאגות על הראש כמו בגיל 18 מאז שגיליתי על ההריון אני בדיכאון פנימי כי קשה לי להכיל את זה שזהו אני כרגע צריכה להיות אמא בגיל ממש מוקדם בזמן שכל החברות שלי בתסביכים על מה ללבוש למסיבה או לאן יוצאים היום קשה לי עם זה ממש דיברתי עם בעלי והוא מבין אותי ורק עכשיו הבין עד כמה זה היה חשוב לי לא להכנס להריון כרגע אבל אין לנו מה לעשות עכשיו זה רק לשנות לי את המחשבה הזאת שתינוק זה משהו רע שהולך לעצור לך את החיים תעזרו לי בנות אני חייבת אתכן🥺🙏🏼