שינה על הבטן האם סה בסדר לשים את התינוקת שלי בת ה7 שבועות לישון כל הזמן על הבטן או שלגוון לה?

כאב של אימא, csp וצרבלום נושא קשה וואו מאיפה אני אתחיל ? גיליתי שאני בהריון , האב לא בתמונה וזה בסדר זה כבר ישן נושן.. ואז עשיתי את כל הבדיקות הכל היה תקין עד ש... הסקירה המאוחרת לא הייתה טובה , טוב לא רציתי להילחץ ומסביבי באמת הרגעו אותי שלחו אותי לסקירה מכוונת ושם היה ממצא יש נוזל במוח של התינוקת , של הבייבי שלי והנוזל הזה בעצם מונע מהמוח להתפתח / לוחץ על האיברים , נשלחתי לעשות סקירה מכוונת בבית חולים ומחכה כמובן שיאשרו לי (כי איזה קטע בית חולים לא מאשר לכל אחת ) , mri מיילדותי להדגמת העובר ו נשלחתי למרפאב גנטית. אני מתה מבפנים , פשוט מתה איך יכול להיות שלקטנה שלי יש משהו, מה עשיתי לא נכון ? נצפה csp ונצפה צרבלום כמובן שהלכתי לגוגל וcsp יכול לגרום לפיגור שיכלי ובעיות התפתחויות, וצרבלום זה בעיות בלב עורק קצר ארוך או לא תקין. כמובן שכלום לא בטוח, כמובן שנחכה לmri אבל אני ? אני כבר מתה מבפנים , לא הפלתי בחרתי להשאיר , לגדל אותב לבד, לתת לה הכל , לנשום ולהסניף אותה אבל אני מתפרקת מבפנים, אני כבר שבוע 27.2 , אני רוצה רק לחבק אותה ולהרגיש אותה , אני לא יכולה כבר להכיל. איך אגדל אותה אם יש לה את כל הבעיות האלו? איזה מין אימא אני יהיה ואני יודעת שזה נורא אבל גם הפלה עברה בראש: כן אחרי שהרגשתי בועטת, אחרי שבחרתי לה שם, לגלות דבר כזה בחודש 7? מה אני עושה עכשיו מה? אני מאוד מאמינה באבא שבשמיים (לא דתייה) ואולי זה התיקון שלי , אבל לא יודעת איך להכיל זאת, איך לקבל את זה ובעיקר איך נושמים ? איך מפסיקים לבכות ? (בנוסף להכל אני בתוך קו האש אז לא ישנה ,אזעקות , קסאמים, אין מנוחה, כל היום רצים). מותשת, שבר כלי , לא אני כבר.

מרגישה ממש חרא עם עצמי. תיהיו עדינות(ארוך) מרגישה חרא אמא, חרא פשוט חרא. איך נמנעים מכל התחושות האלו? איך אני מצליחה לעצור את עצמי לפני שזה מגיע? ***פעם ראשונה שאני כותבת את זה, ומשתפת את זה. מחוץ למחשבות שלי, אף אחד לא יודע! אז אנא מכן, אל תיהיו רעות. מרגישה מספיק רע עם עצמי. באלי למות. לדפוק תראש בקיר. כותבת ובוכה ברגעים אלו. אני מרגישה, שבזמן הרדמה, כשהיא לוקחת יותר זמן מהרגיל (שעה וחצי ויותר) אני מבלי לשים לב באותו רגע, משתמשת ביותר כוח פיזי(טפיחות על הגב). כשאני עושה ששש או צליל אחר, הטון שלי עולה ממש, והכל נעשה בחוסר חשק וממש בעצבים. אני מטפלת בילד לבד. אין לי עזרה. אז יש מצבים שאני מרגישה שאשכרה נגמרת לי הסבלנות. אני איתו לבד 24/7, אין לי לאן לברוח. ואני מרגישה שההרדמות האלו עוד יותר גורמות לי להרגיש רע. גם כאבים פיזיים שלי שמלווים אותי עוד מההריון. רוב ההרדמות הן עוברות סבבה לגמרי. אין שום קושי, לא שלי ולא שלו. אבל בימים שזה לא קורה, אני מרגישה שאני מאבדת סבלנות. ממש מהר. ואין לי למי לפנות לבקשת עזרה עם הילד. ואני גם לא רוצה. למרות שאני מותשת במהלך היום. אבל אני מסתדרת יפה מאוד. המצב הזה שאני מגיעה לסף העצבים שלי, קורה רק בערב. ולא כל יום. לא יודעת ממה זה נובע אפילו. (יש הרדמות ארוכות שלמרות הכל עוברות ממש סבבה, ואני נשארת רגועה לחלוטין) למי אני צריכה לפנות כדי לקבל עזרה (טיפול לעצמי), מבלי שיהיו מעורבים גורמים אחרים? אני מודעת שזה לא תקין בשום צורה. ואיך שלא אציג את זה, זה לא תקין! אני מודעת לחלוטין. לא חשוב מה עובר עליי, אני יודעת שזה לא צריך לצאת על הילד בשום צורה ובשום דרך. ולמרות שאני יודעת את זה, יש לי כמו התקף עצבים או התמוטטות עצבים, שאני כאילו לא אני. אני כאילו שם, ומבינה שמה שקורה זה לא תקין אבל לא מסוגלת להתאפס. חייבת עזרה! (אני מבהירה, זה חס וחלילה ל-א מכות, פשוט משתמשת ביותר כוח בזמן הטפיחות. וגם זה לא קורה כל הזמן. ) אני אני מצליחה לשמור על איפוק, פיזי ונפשי על מנת שזה לא יהיה מופנה כלפי אחרים. מרגישה שזה יוצא גם כלפי אנשים מהסביבה. אמהות, חברות, ידידים. כולם בקיצור. עונה בעצבים לכולם, לא רוצה לעשות כלום. נמצאת בחוסר חשק להכל באופן תמידי. האם יכול להיות שדיכאון אחרי לידה מגיע 10-12 חודשים אחרי לידה? הילד מקבל הכל, לא יודע מה זה לבכות, כל דבר מקבל תוך מאית השניה. אם זה אוכל, או צעצועים או כל דבר. בשניה שנופל ומקבל מכה, באותה השניה אני כבר מרגיעה אותו. בהרדמות במהלך היום הכל הולך חלק. וגם בערב, באופן עקרוני. חוץ מהפעמים הבודדות שזה קורה(מה שתיארתי קודם) הכל באמת רגוע. למרות שיש מצבים שגם במהלך היום אני מרגישה כמו פקעת עצבים, על סף להתפוצץ. זה לא קורה. ואם קרה, אז זה מתבטא בצורה הרבה יותר קלה. ורק בערב, בפעמים שזה קורה, אני מרגישה כאילו לא אני לאותם רגעים. ואחרי זה יוצאת ובוכה. ומבקשת ממנו מליון פעמים סליחה. אני רוצה לקבל טיפול. אבל טיפול כזה שיעזור לי לחזור להיות רגועה יותר. בלי תרופות. ובלי התערבות של אנשים אחרים. חוץ מה"מטפל" עצמו. *** עצם זה שאני מודעת שאני בבעיה, ומבקשת עזרה במציאת טיפול מתאים, זה אומר שאני שפויה, ומבינה את המצב והסיטואציה. אז אנא מכן, דברים רעים שאתן חושבות עליי תשאירו לעצמכן.

פקק רירי בוקר טוב, אתמול בערב יצא הפקק הרירי, היו קצת לחצים בבטן. נרדמתי בלילה לא היה כלום וכשקמתי בבוקר החלו שוב לחצים כמו כאבי מחזור וגם קצת כאבי גב. זה צירים? לידה ראשונה🤷‍♀️ ללכת להבדק?

זה מסוכן אם אני ככה עם הלפטופ כל היום?? עובדת מהבית וקשה לי לשבת בכסא 😢

התחסנתן לקורונה? מה התופעות לוואי שהיו לכם?