בעלי עולה לי על העצבים הוא איש מאד הגון ומכבד אבל פשוט מרגישה מרחק, דכדוך, חשש שלא נשרוד ילד שני... אנחנו כמו שותפים גרועים לדירה בהרגשה,משמרות עם הילדה, כל אחד גמור, בקושי מדברים.... וסטרס לא היה חזק אצלנו אף פעם, עכשיו בטח לא. אני זוכרת שבהריון יש תקופות כאלו, אבל איבדתי תקווה שיהיה בסדר :(