השאלות שאני מעלה נראות לי כמשהו טאבו. אבל אני מרגישה שאשמח לשיתוף מנשים שאולי חוו או חוות משהו דומה. אני בת 33, נשואה באושר מזה שנה וחצי, ולפני חודש נכנסתי להריון מתוכנן. הריון שהתחיל כרצוי הפך לשד שהשתלט לי על הגוף והמוח. חרדות בלתי פוסקות וכל הכיף שמלווה אותם. מתעוררת עם דופק 130 שממשיך לאורך כל היום, נימול בגוף, מחנק בגרון ועוד. התחלתי לחשוב שאולי עשיתי טעות, אולי יש נשים שלא אמורות להיכנס להריון, שזה גדול עליהן, ודורש מאמץ פיזי ונפשי שלא כולן יכולות להכיל. למה לא אמרו לי את זה לפני? למה אני מרגישה מרומה? בימים האחרונים אני שוקלת לעשות הפלה. כן כן, עד כדי כך אני במצוקה שהריון שהתחיל כרצוי עלול להסתיים בגלל אי יכולת להכיל את עצמי וכל מה שנלווה. זה להרגיש שאני מאבדת שפיות. אני לוקחת כדורי הרגעה, אבל בלעדיהם אני כלום, אני לא בן אדם. החרדה מההריון, החרדה מההפלה. הייתי שמחה לדעת אם יש נשים שעברו משהו דומה, אשמח לכל תובנה, עצה, תמיכה, עזרה.