סיפור הלידה שלי : מצאתי קצת זמן לכתוב בין ערות לשינה במחלקה 😙 בעקבות הערכת משקל גבוהה הגעתי בהוראת הרופאה שלי למיון להערכה נוספת ביום שישי ערב ראש השנה . העריכו כמעט 4 קילו מה שהתברר לאחר הלידה כממש לא נכון (נולדה 3720) ואציין שאני ובעלי שנינו מאוד גבוהים.. 1.75/1.87. הרופאה אמרה שצריך להתחיל לפי דעתה זירוז (שבוע 39+4) כדי שהילדה לא תגדל מעבר . הוצע לי להתחיל בבלון מה שהתברר לי אחר כך להתגלמות השטן בכאבים שלו . בגלל שעד שאין פתיחה של 2.5-3 ס"מ לפחות לא מורידים לחדר לידה , שמו אותי במחלקת נשים. בשישי בערב רופאה במחלקה הכניסה לי את הבלון וכמובן שהתהליך עצמו של ההכנסה כואב ברמות ! ככל שעברו השעות הכאבים התגברו ממש ברמה של כאב שלא יכולתי לסבול צעקות וסבל ובגלל זה דרשתי שיוציאו לי אותו אחרי 7 שעות ולא 12. בפועל היה מזל שגם במסגרת הזמן הזה התרחשה פתיחה של 2.5 ס"מ . מיד עם ההוצאה של הבלון מרגישים הקלה ברמות על ! חיכיתי לחדר פנוי בחדרי הלידה עוד יום כמעט ואז הורדתי לשם ב 5 בצהריים של יום שבת . אז ככה תחזיקו חזק כי אני לא מאמינה שככה נראתה הלידה שלי או יותר נכון הדרך אליה : התחילו לתת לי פיטוצין בסביבות 22:30 בשבת, כמובן שמההתחלה עם אפידורל קבוע !( לא חשבתי לרגע לא לקחת ) ועד בעצם היום ,יום שני בשעה 8:30 ,כלומר כמעט 30 שעות של מתן פיטוצין בגלל שהםתיחה נתקעה קרוב ל 18 שעות על 5 ס"מ ולא התקדמה ..אחסוך מכן את כמות הפעמים שאמרו לי שזה ילך לקיסרי ואני ובעלי היינו נחושים שאם אין סיבה מוצדקת לקיסרי פשוט לא להגיע לשם ,מוצא אחרון . התפללנו לאלוהים שתהיה התפתחות טובה . בראשון ב 2:00 פתאום אני מרגישה את הצירים ברמה מפגרת ומסתבר ששכבתי על צינורית האפידורל וניתקתי אותה ככה שהרגשתי צירים של פיטוצין למוות קרוב לשנתיים עד שהמרדים בא לסדר לי האפידורל שוב ..גיהנום פשוט . היום ב 7 בבוקר הגיעה הרופאה ובדקה פתיחה ופשוט לא האמינה שהיא מרגישה פתיחה של 9 ס"מ שהתפתחו ב 5 שעות . שמחנו כל כך שלא נצטרך קיסרי ! . משם עוד שעה לפתיחה של 10 והתחלה של לחיצות . טוב לא אלייך מי שעדיין לפניה ..אבל כשאומרים שזה נס שאישה שורדת לידה פשוט נכון כי ראיתי את אלוהים בלידה הזאת ..40 דקות של לחיצות נוראיות אבל אפקטיביות עם מיילדת מדהימה ומכוונת ! בלית ברירה נעשו לי 2 חתכים לעזור לראש לצאת והילדה יצאה ברוך ה. כמובן ששום דבר לא הלך אצלי חלק מההתחלה והשיליה לא יצאה לבד ע"י דחיפה של המיילדת או שלי אז פשוט הרופאה הכניסה את כל היד שלה לבפנים הוציאה אותה כמו חיה !! זעקתי לשמיים מרוב כאב ..שנייה אחרי התחילה לתפור 8 תפרים לפחות אם אני זוכרת ומרוב כאב דמעות וחום בגוף הדמעות ירדו מעצמן ופשוט אם לא בעלי המדהים ששרד את כל ה 4 ימים האלו איתי וטיפל בי בחלק מהזמן הזה לבד לא הייתי שורדת בחיים . כולי הייתי כאובה בטראומה מכל מה שקרה לגוף שלי בשעות והימים האחרונים שפשוט לא ידעתי מי אני ומה קורה איתי..הורדתי לחץ דם ממש..התחלתי לרעוד והאפידורל שנותק התחיל להתפוגג ואיתט הגיעו הכאבים וההבנה של מה קרה איתי..רק אחרי 4 שעות נוספות הועברתי למחלקת היולדות ששם עם הרבה אופטלגין הכאבים מתחילים לאט לאט לעבור ואני צוברת כוחות . מה אני אגיד לכן..אחרי כל השעות ,הכאבים , קרוב ל30 דקירות בנסיון למציאות ורידים כי אצלי פשוט לא ניתן לקחת דם..הידיים שלי נראות כמו מסננת עכשיו בערך ..אבל ושם דבר לא יכול לתאר את ההרגשה מה זה להיות אחרי ולדעת שיש לנו את האוצר שלנו בידיים וזה שווה הכל הכל ! ילדתי בהלל יפה אם מישהי מתכננת ללדת שם. בגדול ב 80% מהזמן היינו מרוצים והצוות היה מקצועי ומדהים (. בעיקר האחות האחראית סילבי והמיילדת שלנו לילך שהיו האור בקצה המנהרה בתוך כל המערבולת רגש שעברתי והן נכנסו לנו ללב ממש ) . כמובן שכל לידה מתפתחת שונה אבל היו גם אנשי צוות שלא הפגינו אנושיות ופשוט באו לבצע מה שמוטל עליהן ולא מעבר אבל לא אכליל את המקום בגללן .שוב לא להסכים לקיסרי אם אין הצדקה רפואית לכך בנות ! אנחנו התעקשנו וזה השתלם בסוף. ומי שקראה עד לפה תודה והמשך הריון מוצלח ולידה קלה לכולן ב"ה 💖