איך להסביר לאמא שלי? (בקשה לעזרה ופריקההההה מה שיושב לי בלב) אמא שלי אישה מאוד קשה. באמת, לא מגזימה. כל מי שמסביבי יודע את זה, או מגלה את זה באיזשהו שלב של ההיכרות. היא אישה נורא חשוכה בדעות שלה, היא גם נורא גזענית, וחושבת שכולם חייבים לה כאן ועכשיו. לפעמים היא מתנהגת כמו הישראלי המכוער, ובאמת אני מתביישת שהיא אמא שלי. היא חושבת שאני צריכה להיות זמינה לה 24/7 לא חשוב באיזה יום, ומה מצבי. (עם ילדה בת שנה פלוס ובהריון שני) כל הזמן, כל החיים יש לנו ריבים וויכוחים בגלל הנושאים שהזכרתי קודם. היום למשל היא התקשרה אליי, וראיתי רק אחרי זה את השיחה. חזרתי אליה כשהתפנתי מעיסוקיי, והיא התחילה לצעוק ולכעוס שאני אף פעם לא זמינה עבורה. ובמה אני כבר עסוקה אם אני לא עובדת? שאני צריכה להתבייש שאני לא עונה לה. והתחילה להגיד כלכך הרבה חארטות, שהתחיל לכאוב לי הראש ממנה. היו לא מעט פעמים בשנה וקצת האחרונה שאחרי ריב הפסקנו לדבר למשך כמה שבועות, והשיא היה חודש ומשהו. רוב הפעמים, גם כשהיא פגעה בי נורא קשה עם המילים שאמרה לי, אני באתי ראשונה ודיברתי ראשונה. ונמאס לי שעל כל דבר היא פותחת ריב כמו ילדה קטנה. היא גם בורחת מהמציאות, ומהאמת לרוב. חיה במין בועה משלה, בעולם משלה. בקיצור חיה קצת בסרט. ניסיתי לדבר איתה בכל גישה אפשרית, בכל שפה שאני יודעת, בהודעות, בטלפון, פנים מול פנים. מה לא ניסיתי. זה פשוט חסר טעם!!!! היא מכחישה שיש לה איזושהי "בעיה". למרות שלא רק אני אמרתי לה על זה. ישר איך שמשהו לא נראה לה, היא מתחילה לצרוח כמו מטורפת. גם אם זה בקניון או באמצע הרחוב. וככה זה היה מאז ומתמיד. איך עוזרים לאדם כזה לקבל עזרה? היא חייבת עזרה. והיא מכחישה שהיא בבעיה.