היי, צריכה לפרוק ואולי אשמע עצות שיעזרו לי. אני חודשיים אחרי לידה, ויש לי בן גם בגיל שנה ועשרה חודשים. במהלך ההריון המצב של הזוגיות שלנו לא היה כל כך טוב, ואחרי הלידה הוא ממש ממש קשה... אני באופי שלי מאוד נקיה ומסודרת, ומאוד חשוב לי הבית, התפקוד הכללי, שתמיד יהיה אוכל בשרי חם ומבושל, שהבית יהיה נקי, שתמיד יהיו בגדים מגוהצים, שהילדים ובעלי יאכלו טוב ובקיצור- כל מה שקשור לטובת הבית זה מעל הכל אצלי... לעומת זאת אני מרגישה שבעלי- העבודה אצלו זה מקום ראשון. (הוא מורה ואני מתכנתת) זה מתבטא אצלו בישיבה על המחשב כל היום וכל הלילה בהקשר לעבודה, דיבור בטלפון באמצע ארוחת צהריים, ועוד דברים שאני לא זוכרת כרגע... זה ממש ממש ממש מקשה עלי את החיים ואני מגיבה בקיצוניות והמצב רק מחמיר.... אני בקושי מבקשת ממנו עזרה בבית, ואם אני מבקשת זה באמת דברים מינימליים כמו: לפנות את השולחן אחרי ארוחת צהריים, וצריך להתחנן לפניו ולהגיד כמה פעמים, וגם כשעושה- משאיר לי כמעט את כל העבודה.... ממש מתוסכלת במיוחד לקראת הסגר הקרב...