סיפור הלידה שלי יום רבעי קמתי בבוקר עשיתי סקס בוקר לפני הביקורת הריון עודף ובשעה 11 ומשהו בבוקר עליתי לבית חולים לביקורת שבוע 41+2 (לקחתי את אמא שלי איתי כי בביקורות הקודמות הייתי לבד והשתעממתי נורא להיות לבד בהמתנה...) בקיצור התחילו בדיקת מוניטור והינה פתאום פלא פלאים אני מתחילה להרגיש צירים כאב מורגש אבל נסבל. אני בהלם מעצמי ומבסוטית ונרגשת להרגיש צירים מידי פעם לא סדירים ולא עקביים במיוחד אני רואה צירים של 30-50 ואני לא מאמינה שאני אשכרה מרגישה צירים אמיתיים בלי פיטוצין ובלי כלום ככה פתאום במהלך ביקורת. טוב...מסיימת מוניטור ממתינה לבדיקת רופא כמה זמן? נצח! מעל שעתיים וחצי המתנתי לבדיקת רופא בזמן הזה עליתי קצת מדרגות בבית חולים עשיתי כדור פיזיו והרגשתי שהצירים ניהים יותר תכופים תזמנתי צירים באפליקציה שהיו כל 4-5 דקות סוף כל סוף הגיע תורי בשעה טובה לבידקת רופא והרופא אומר לי חד משמעית שהמוניטור של העובר לא תקין בכלל ושיש לו האטות משמעותיות בדופק וזה לא מוצא חן בעיינו. בנוסף הוא עשה לי בדיקה וגינלית שיצאה 2.5 פתיחה. אמר לי שהוא משאיר אותי להתאשפז אבל סירבתי לו כי נורא רציתי ללדת באיכילוב ולא באסותא. הוא ממש נרתע אמר לי שזה לא צחוק שזה מצב מסוכן מאוד והתחיל להפחיד אותי ממש שאני חייבת להיות במעקב כל הזמן. יצאתי לחשוב וקיבלתי החלטה כן להתאשפז באסותא ולא להיסחב עד איכליוב במצב מסוכן לעובר. אני נכנסת שוב לרופא אומרת לו שלבסוף אני כן מסכימה להתאשפז ומה הבחור אומר לי? כרגע החדר לידה מלא ויש ממתינות אז את תיהי מחוברת למעקב מוניטור ובין 5 שעות לעד מחר בבוקר נכניס אותך לחדר לידה. אמרתי מההה? אתה נורמאלי אתה מצב אחד מלחיץ אותי ללדת בהקדם בגלל האטות דופק מצד שני אומר לי אין אפשרות להכינס לחדר לידה. חשבתי קצת והחלטתי לבקש לחתום שחרור ולנסוע לבית חולים איכילוב באמת חתמתי שחרור ונסעתי הביתה המשפחה הייתה בהלם לראות אותי חחח כולם בבית בדיוק התארגנו לאירוע ברית חשוב שהיינו מוזמנים אליו כולל בעלי שהרגיש מחוייב להגיע לאירוע הזה. טוב בעלי רואה אותי בצירים ומבין שאין לו איך לקחת אותי לאיכילוב כי הם צריכים לצאת לאירוע הוא הזמין לי אמבולנס וביקש שיקחו אותי לאיכילוב עם המזל שלי נפלתי על נהג מקסים אבל עקשן שלא רצה לקחת אותי לאיכילוב בשום אופן הוא אמר לי יש לך צירים כל 2 3 דקות את תלדי באמבולנס אני לא לקוח סיכון או אסותא או קפלן תחליטי ואני מתחננת אליו ומסבירה לו שהייתי עכשיו 5 שעות באסותא ולא רוצים להכניס אותי ללידה. הוא אמר לי אל תדאגי אני יטפל בזה. באמת הגענו לאסותא (הדבר הכי דבילי שיש אסותא זה 7 דקות נסיעה מהבית שלי ונסענו לשם באמבולנס חחחחחחחחח) למזלי בזכות האמבולנס לא הייתי צריכה לעבור את אותה מסכת יסורים של המתנה לבדיקות ישר קיבלו אותי למוניטור ובדיקת רופא (הייה שווה להתפנות באמבולס!!) ושוב האטות בדופק העובר בדיקת פתיחה פתיחה 5 יאללה עולים לחדר לידה הצירים מתחזקים אני מבקשת משהו להקלה..מביאים לי גז צחוק (ולא זה לא עושה מצחיק.) (ולא זה לא מקל על כאב הצירים אבל כשציר נגמר יש הרגשת הקלה וטשטוש בזכות הגז) הרופא ביקשה לבדוק פתיחה בשלב מסויים וסירבתי אחרי כמה זמן שהכאב החמיר המיילדת שוב ביקשה לבדוק פתיחה והתעקשה לבדוק נאלצתי להסכים..פתיחה 8 מהרגע שעשה את הבדיקה הזאת הכאב החמיר יותר ובנתיים אני עם אמא שלי לבד בחדר לידה בעלי בדרך חזרה מהברית ואני מחכה לו שיגיע כדי ללדת צירים צרחות לשמיים כאבים של לראות את שערי שמיים נפתחים ואני צורחת את נשמתי והמיילדת מעצבנת אותי ממש ולא מכילה אותי אלה אומרת לי את צריכה להקשיב לי את צריכה להפסיק לצעוק ואין אני בשלי אני במימד אחר של כאב בכלל לא מסוגלת לשלוט בעצמי ולא לצרוח את כאבי (המיילת סך הכל לא הייתה לטעמי ולא התחברתי אלייה אבל למזלי היא כן עשתה עבודה מקצועית נטו וכנראה שכך היה צריך להיות כי זה רצון ה' וזה השליחה שלו ללידה הזו) ...צירי לחץ אני חצי פה חצי בשמיים אני שומעת את הנייד שלי מצלצל כנראה בעלי..אני צורחת לאמא שלי תעני לו תעני לו כברררר ותוך כדי הוא נכנס לחדר לידה כאילו משהו בתוכי מתפרק תוך בערך 10 דקות מהרגע שבעלי נכנס ילדתי הוא נכנס לתוך תופת הוא לא הבין מה הוא רואה מה זה הדציבלים שיוצאים ממני הוא נבהל אבל היה שם וזה מה שחשוב היה כואב פחד גם הלידה וגם אחריה החזקתי את התינוק בידיים ובכלל לא הצלחתי להסתכל עליו הייתי מעורפלת מכאב לאט לאט התעוששתי וברוך ה' יצאנו למחלקה. אז יש לנו בן חדש אין לנו עדיין שם הוא מתוק ומקסים ואני מודה לשם על הניסים והחסדים שהוא עשה איתנו אין כמו בורא עולם שלנו