גיל שנתיים. איפה הילד שלי!? מילד רגוע, מנשק, מחבק ומקשיב פתאום.. משום מקום... כאילו הוא התחלף בילד אחר. מרביץ, בועט, לא מקשיב, בודק גבולות, יורק ועוד. כמובן שיש גם הרבה סיבות שעלולות להשפיע, ושאני מאוהבת בילד הזה ורואה את על הטוב שבו ויודעת שזו תקופה שאנו צריכים לעבור יחד איתו עם המון אמפתיה והכלה. עברנו מדירה קטנה ליד הורים שלי (מאוד קשור אליהם) לבית שבנינו בישוב אחר, מעבר מבית קטן לגדול המון גירויים והתלהבות, גן חדש (התאקלמות ב"ה טובה), עבר לחדר חדש ולישון לבד אחרי שישן איתנו בחדר (גם כאן לא היה עם בכי קושי או צעקות, פשוט בעלי שוכב לידו ונרדם), ובע"ה עוד חודשיים צריכה ללדת. אשמח לשמוע מכן אם התמודדתן על מצב דומה? האם יש לכן טיפים כיצד לסייע לילד לעבור את התקופה הזו בצורה טובה? ולנו ההורים איך לא לאבד את העשתונות ולדעת להכיל את המצב?