בוכה כבר מהבוקר ולא זה לא ההורמין זה הלב שלי שפגוע . אני יצאתי מהעבודה שגיליתי שאני בהריון כי זאת לא עבודה שהתאימה לאישה בהריון נשאר בבית חיפשתי וחיפשתי עבודה וכל המצב של הקורונה לצערי לא מצאתי עבודה עבר הזמן עבר שבוע 20 וזהו אין ברירה אין עבודה . בעלי הוא בנאדם מדהים באמת בשבילי הוא הזכייה נותן חום אוהב אבל באיזה ריב קטן שהיה לנו אמר לי גם ככה את לא עושה כלום בבית חוץ מלנקות ולבשל את לא עוזרת בשום דבר זה יצא לו בגלל שהוא. קצת צריך עזרה בעסק עם הניירת ולי זה קשה כי הוא בא ונופל עליי עם הניירת ב11 בלילה מצפה שאני יבין את זה יושב מסביר 10 דקות ואז הוא עייף אז למה איך אני אמורה להבין בכל הניירת הזאת ביקש סליחה 1000 פעם אמר שזאת לא הכוונה שאני לא עוזרת כלכלית פשוט תני לי יד בעסק . אני כל החיים שלי עבדתי אבא ניפטר עזרתי לאמא עבדתי לבד החזקתי בית של אמא כל יום 14 שעות ביום והיום מרגישה כלום ושום דבר יושבת חושבת בוכה יודעת שבתוך תוכו כן יש משהו שחושב ככה מילים שיוצאים מפה זה מילים שיושבים על הלב . סליחה על החפירה הייתי חייבת לפרוק !!!!!