אוף צריכה לבכות איפשהו 😭 כל החיים שלי נגעלתי מהריון מהמראה ההריוני ומכל התוספות שלו.. לידה וכל זה.. בחיים לא התחברתי בחיים לא ראיתי הריונית וזה היה בעיניי יפה. זה תמיד היה נראה בעיניי מכוער וחוויה טראומטית לכל דבר. בכל מקרה אני בהריון וברוררר שרצוי. ידעתי שזה זוועה לא ידעתי עד כמה. רע לי להגיד אבל בהתחלה אפילו חשבתי על הםלה מרוב סבל 😭 אני לא יכולה יותר עם הבחילות הקשות האלו. לא יכולה לזוז אני בנאדם קליל שמתרוצץ ממקום למקום ואני פשוט מתנוונת לא משנה כמה אני אנסה לשמור על פעילות גופנית.. פתאום מוצאת את עצמי סמרטוט יותר ויותר מיום ליום.. אני בסהכ באמצע שבוע 26 לא תגידו שבוע 36.. יש לי חברות שהן כאלו קלילות בהריון בלי בחילות בלי כלום ואני מתוסכלת מזה. אני מקנאה רוצה גם . ואני מנסה בכוח ויוצאת ומתרוצצת כי לא מוכנה לוותר על זה אבל זה עולה לי ביוקר זה משבית לי את החיים! קשה לי עם הלילות הלבנים שכל שניה צריכה להתיישב מהר כשעולה לי כדי לא להקיא על עצמי.. אני מתה להרדם אבל הבחילות לא עוזבות. אני נגעלת מעצמי שאני מתלוננת ככ הרבה! הריון זה איכס!!!!!!! איכס!!!!! יודעת שזה שווה את הכל אבל רע לי!! והשינויים האלו בגוף בניראות.. איכס! הביטחון שלי בריצפה!!!! אני לא מצליחה לקבל את זה שבגדים מתחילים לא לעלות עליי פתאום.. זה כאילו לא נתפס לי בשכל שזה הגיוני ושזה בסדר כי גודלים ... ואני ישר בוכה! אני בטוחה שאני לגמריי לא היחידה פשוט חייבת להוציא את זה החוצה איפשהו זה גדול עליי! אפשר עידוד? 😢💜